שהאב חמד מנאסרה ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל ואח'

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

1.שמענו את טיעוניו של בא כוח המערערים.

2.לא ראינו צורך לשמוע את תשובותיהם של באי כוח המשיבות, שכן עיקרו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על קביעה שלפיה לא עלה בידי המערערים דכאן לבסס ראייתית את טענתם בדבר קיומו של הסכם חליפין. לא ראינו כל סיבה להתערב בקביעה זו, שבנסיבות הדברים נראית נכונה ומבוססת כדבעי.

3.אנו דוחים את הערעור מכוח סמכותנו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, זאת משהשתכנענו שהתקיימו שלושת התנאים המופיעים בתקנה זו:

(א) אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

(ב) הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיע בית המשפט המחוזי.

(ג) לא מצאנו שנפלה טעות שבחוק בפסק הדין.

4.משמצאנו כי אין צורך בשמיעת טיעוני התשובה של המשיבות, ההוצאות שבהן יחוייבו המערערים תהיינה על הצד הנמוך. המערערים ישאו בהוצאות כל אחת מהמשיבות בסך 10,000 ש"ח.

5.בשולי הדברים, אך לא למעלה מן הצורך, ראינו לנכון לציין שטוב עשה בא כוח המערערים עת החליט להתנצל בפתח דבריו, ובהמשך להערותינו, על אמירות בוטות שהופיעו בכתבי בי דין שנוסחו על ידו ושכוונו כלפי הערכאה הדיונית.

ניתן היום, ד' בכסלו התשע"ח (22.11.2017).