כיאל מוחמד נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ואח'

פסק-דין

ספק רב בעינינו אם השופט המלומד צדק בקבעו לפי הנסיבות שלפניו שהמשיב מס' 1 הראה על קיומו של "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת תביעת החוב על יסוד תקנה 76 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה1985-; אך יהיה הדבר אשר יהיה הוגשה לנו ראייה חדשה (שהמשיב מס' 1 כופר בקיומה או באמיתותה), המעידה על כך שהחייב - המערער - הודיע למעקלים מטעם הבנק על דבר צו פשיטת הרגל שניתן נגדו ואנו סבורים שתכנה עשוי להיות רלבנטי להכרעה. אף הכונס הרשמי תומך בעמדת המערער.

אשר על כן אנו מקבלים את הערעור בע"א 2283/97, מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזירים אליו את הענין על מנת שישמע ראיות נוספות, וישקול עמדתו ויתן פסק דין חדש.

אנו מקבלים את הערעור. בע"א 5663/97 וברע"א 5664/97 (שאנו רואים בה את הבקשה כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה) ומחזירים את הדיון לבית המשפט המחוזי אף בנושאים בהם הם מטפלים, כדי שינתנו בהם החלטות חדשות לאור פסק דינו החדש של בית המשפט בענין נשוא ע"א 2283/97.

ניתן היום, כ"א בסיון תשנ"ח (15.6.98).