קורן קרול נ' בהט יורם ואח'

פסק-דין

1.המשיבים 20-1 בע"א 2811/96 (להלן: התובעים) הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה לתשלום נזקים שנגרמו לדירותיהם (ת"א 2542/86). לטענתם, הנתבעים באותה תביעה, האדריכל שתיכנן תוספת בניה לדירותיהם, מר קורן קרול (להלן: האדריכל), מר ז'אן ליבוביץ מהנדס הקונסטרוקציה (להלן: המהנדס) והחברה הקבלנית אשר בנתה את התוספת, משולם לוינשטיין בע"מ (להלן: הקבלן) - אחראים לפצותם על נזקים אלה.

בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו את אחריותם של שלושת הנתבעים כלפי התובעים, תוך שהוא קובע שעליהם לשלם לתובעים את נזקיהם לפי החלוקה הבאה: הקבלן 60%, האדריכל 20% והמהנדס 20%, כשכל אחד מהשלושה אחראי כלפי התובעים לחלקו כאמור בלבד. באשר לשיעור הנזק שנגרם לכל אחד מהתובעים, קבע אותו בית המשפט בגין שלושה פרטי נזק: הוצאות תיקונים, ירידת ערך הדירה ונזק בגין עגמת נפש. פירוט של נזקים אלה מופיע בעמוד 43 של פסק הדין, וכן תיקון לפסק הדין, על פיו הוספו שני זכאים נוספים לפיצויים אשר בטעות הושמטו מפסק הדין.

2.בפנינו ערעורים וערעורים שכנגד, בהם מעוררים שלושת הנתבעים הנ"ל את שאלת חבותם לפצות את התובעים ואת אופן חלוקת האחריות בין השלושה. בנוסף, יש לבעלי הדין - הן לתובעים והן לנתבעים - טענות כנגד שיעור הפיצויים כפי שנקבע בפסק הדין. על פי אחת מטענות הנתבעים, הנזק לא הוכח כלל.

3.בטיעוניהם בפנינו חזרו בהם הנתבעים מחלק מערעוריהם, והוסכם על ידי כל בעלי הדין שקביעת האחריות וחלוקתה בין שלושת הנתבעים תהיה כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, דהיינו 60% חלקים על הקבלן, 20% חלקים על המהנדס ו20%- חלקים על האדריכל. עוד הוסכם, שכל אחד מהשלושה יהיה אחראי כלפי התובעים על חלקו בגובה הנזק כאמור בלבד. נותרה ביניהם המחלוקת בשאלת גובה הפיצויים.

4.עיינו בכל החומר הרלוונטי אשר בפנינו, והגענו למסקנה שאין בפסק הדין התייחסות לכל השאלות המתעוררות לעניין גובה הנזק של התובעים, וכי אין הנמקה מספקת לתוצאה אליה הגיע בית המשפט בשאלת גובה הנזק. בדקנו שמא נוכל אנו, על פי חומר הראיות, לקבוע את שיעור הפיצוי ההולם, אך נוכחנו שנבצר הדבר מאתנו בהעדר התייחסות לעניין מהימנות חלק מהראיות.

בנסיבות אלה, סברנו שלאור הזמן הרב מאז הבניה הנדונה, ואף מאז הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי (ב1986-), ראוי שהמחלוקת בין הצדדים תבוא סוף סוף לסיומה. ניסינו, על כן, להביא את הצדדים להסכמה. אף הצענו הצעות שיהיה בהן לקצר את ההליך ולסיים את הדיון בערכאתנו. לדאבוננו, לא עלה הדבר בידינו. במצב דברים זה, לא נותרה ברירה מלפנינו אלא להורות על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי.

5.אנו מקבלים איפוא את הערעורים, מבטלים את פסק הדין ומחזירים את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיתן את פסק דינו ונימוקיו בעניין גובה הנזק לכל אחד מהתובעים וכן בשאלת ההוצאות, מחדש, כששאלת האחריות וחלוקתה בין הנתבעים תהיה בהתאם לאמור לעיל.

נוכח הזמן הרב שעבר מאז שמיעת הראיות בבית המשפט המחוזי, ונוכח העובדה שהשופט אשר דן בעניין פרש לגימלאות ושופט אחר ידון בעניין, יהיה רשאי בית המשפט המחוזי להתיר לבעלי הדין הבאת ראיות נוספות ככל שימצא לנכון קודם שיתן את פסק דינו.

נוכח נסיבות המקרה המיוחדות, אנו מורים שכל סכום אשר שולם על פי פסק הדין נשוא ערעור זה לתובעים, התובעים לא יהיו חייבים בהשבתו עד למתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי.

בנסיבות המקרה, ישא כל צד בהוצאותיו בערעורים אלה.

ניתן היום, כ' באלול התשנ"ט (1.9.99).