אחמד מוסא עאצי נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

נראה לנו שפסק הדין כמות שהוא אינו יכול לעמוד.

כנגד טענת המדינה שמדובר בחלקת המריבה באדמת טרשים עומדת קביעת השופט המלומד בביקור במקום שערך שהחלקה ניתנת לעיבוד בשיעור 60% - 70%, עובדה שיכולה להתיישב עם עדות המערער. לכאורה התקופה הרלבנטית לרכישת זכויות דרך עיבוד וחזקה, אמורה היתה להסתיים לכל המאוחר בשנת 1958 ולענין זה קיים רק תצלום אויר אחד משנת 1946 שלא הוגש כמוצג בתיק; גם אין זה ברור כלל וכלל מה משמעות המלה "בור" בחוות דעתו של המומחה, שבענין זה הוא לא נחקר. מאידך גיסא הוגש במשפט תצלום אויר אחר ת1/ שאי אפשר לעמוד על משמעותו משום שלא מצאנו אותו בתיק.

השופט המלומד סבר שקיימת סתירה בין העדויות שהביא המערער לבין עדות המומחה, אך לדידנו כל עוד לא נתבררו העובדות במלואן אין זה הכרחי שכך הדבר.

בנסיבות אלו הסכימו גם הפרקליטים המלומדים שהערעור יתקבל, פסק הדין יבוטל והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיגבה ראיות נוספות ויתן פסק דין חדש.

כך אנו מחליטים. אין צו להוצאות.

ניתן היום ט באדר א' תשנ"ז (16.2.97).