רביד אוזלבו נ' הכונס הרשמי ואח'

פסק-דין

1.בהחלטה מיום 11.5.2016 התבקש המערער להגיש, עד ליום 22.5.2016, עמדתו בסוגיית סיווג ההליך, תוך שהופנה להחלטת כב' השופט נ' סולברג מיום 8.5.2016, בה נקבע כי ההחלטה עליה נסב ההליך "היא, הלכה למעשה, החלטה בעניין בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות", וככזו לא נתונה למערער זכות ערעור עליה. כן ניתנה למערער הזדמנות לטעון לנפקותה של הטעות בסיווג ההליך, ככל שהגיש הליך מוטעה.

ההחלטה מיום 11.5.2016 הומצאה לבא-כוח המערער ביום 15.5.2016 וביום 29.5.2016 ניתנה לו תזכורת על ידי מזכירות בית המשפט בדבר הצורך להגיש עמדתו, אך הוא בחר שלא להגיש כל תגובה או בקשה מטעמו. משכך ייבחן סיווג ההליך ונפקויותיו מבלי שעמדת המערער בפניי.

2.עיון בהחלטה עליה נסב ההליך (החלטה מיום 24.3.2016, כעולה מסעיף 2 להודעת הערעור) מלמד כי מדובר בהחלטה הדוחה בקשה שהגיש המבקש - נושה של המשיב 2 הנתון בהליכי פשיטת רגל - לביטול פסק דין במסגרתו אושר מכר עצמי של בית מגורי המשיב 2 ואושר מתווה לחלוקת התמורה שתתקבל בגינו.

בהתאם למבחנים אשר נקבעו בפסיקה החלטה כזו היא "החלטה אחרת" (ראו האסמכתאות בהחלטת כב' השופט סולברג מיום 8.5.2016), ומשכך היה על המערער להשיג עליה בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור. אציין כי טענתו המשתמעת של המערער בהודעת הערעור לפיה נתונה לו זכות ערעור כיוון שמדובר ב"סוף פסוק" מבחינתו וכיוון שייגרם לו נזק בלתי הפיך אין בה כדי להועיל לו, שכן אין בנטען כדי לשנות את מהותה של ההחלטה - החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין.

המערער בחר כאמור שלא להוסיף ולטעון לעניין נפקות הטעות, ובכלל זאת לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי מתאים.

משלא נתונה למערער זכות הערעור ומשלא הוגשה כל בקשה אחרת בעניין - ההליך שבכותרת נמחק.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו בתמוז התשע"ו (21.7.2016).