סיהאם חנפי נ' זויה מרג'יה ואח'

פסק-דין

1.העובדות הצריכות לעניין פורטו בהחלטתו של השופט נ' סולברג מיום 18.5.2016, ועל כן איננו רואים לחזור על הדברים.

2.איננו רואים להידרש לכל תג ותג בפסק דינו של בית משפט קמא. החשוב לענייננו הוא התוצאה האופרטיבית, המקובלת עלינו, של ביטול הסכם הפשרה שנערך בשעתו בין הנאמן לבין המערערת, לאחר שנתבררו העובדות המצביעות על כך ש"הסכם המכר" של הבית היה הסכם למראית עין, בעוד שהעסקה האמיתית היתה עסקת הלוואה.

כן נחה דעתנו, כי הועברו כספים מאשת החייב אל המערערת, באמצעות בנה, ועל כן בדין הגיע בית משפט קמא למסקנה כי הסכום שייך לקופת פשיטת הרגל.

כל אלה ממצאי עובדה ומהימהות שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהם.

3.ולבסוף, לא למותר לציין כי המערערת היתה בבחינת "בל ייראה ובל יימצא", התחמקה לאורך כל ההליך מלהתייצב בבית המשפט למרות אין ספור הזדמנויות שניתנו לה ועל אף צו הבאה שהוצא כנגדה. דומה כי די בטעם זה, כשלעצמו, כדי לדחות את הערעור שהוגש בשמה של המערערת, שגם היום נפקדה ולא נכחה בדיון בפנינו.

4.אשר על כן, הערעור נדחה.

המערערת תשא בשכר טרחת המשיב 4 בסך 15,000 ₪.

ניתן היום, ז' באדר התשע"ח (22.2.2018), בנוכחות הצדדים.