כלל חברה לביטוח בע"מ נ' בלה נצר – המלט

פסק-דין

השופט א' ריבלין:

1.המשיבה נפגעה בתאונת דרכים ביום 25.3.1997, בהיותה כבת 46. מומחים רפואיים שנתמנו מטעם בית-המשפט מצאו כי היא סובלת מנכות בשיעור של 30% בגלל פגיעה בראיה בעין שמאל, מנכות בתחום האורטופדיה בשיעור של 10% - בשל הגבלה קלה בתנועת הכתף, מנכות בתחום הנוירולוגי בשיעור של 15%, וכן מנכויות נוספות בתחום הפלסטיקה בשל פגם באישון העין האחרת ובשל צניחת העפעף.

בית-המשפט המחוזי מצא, כי אף שהפגיעה בתאונה עצמה לא באה לידי ביטוי בחבלה ישירה בעיניים, הרי שיש לקבוע כי המדובר בפגיעה משנית כתוצאה מתסחיף זיהומי שהגיע בעקבות התאונה ממוקד זהום אחר בגופה של המשיבה. בקביעה זו, כמו גם בממצאים הרפואיים האחרים, לא מצאנו עילה להתערב.

2.המחלוקת בין הצדדים נוגעת, בעיקרה, לדרך בה חושבו הפסדי ההשתכרות של המשיבה בבית-המשפט קמא. המערערת, מבטחת השימוש ברכב, סבורה כי בית-המשפט הפריז מעבר לראוי בהערכת שיעור הפגיעה התפקודית ובהערכת כושר ההשתכרות שלה קודם לתאונה.

המשיבה, בערעור שכנגד שהגישה, סבורה לעומתה כי בית-המשפט המעיט בפסיקת הפיצויים ולא הביא בחשבון את עיסוקה בתחום הרפלקסולוגיה בנוסף לעיסוקה הרגיל כזבנית בחנות למכשירי-כתיבה. בית-המשפט המחוזי אכן התרשם, לעניין זה, כי עיסוקה של המשיבה בתחום טיפולי הרפלקסולוגיה לא היו אמורים להעמיד לה הכנסות של ממש, והוא אמד את הבסיס לקביעת הפסדי השתכרות בסכום כולל של 5,000 ש"ח לחודש.

שני הצדדים, המערערת והמשיבה, שהיא כאמור המערערת בערעור שכנגד, מלינים על כך שבית-המשפט לא היה עקבי באומדן שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות של המשיבה. המשיבה מלינה על כך שבית-המשפט העריך גריעה זו בשיעור 35% לגבי העבר, וזאת בעוד שלעניין הפסד ההשתכרות בעתיד הוערך ההפסד ב-50%. המערערת מצידה מלינה על כך שבעתיד נקבע שיעור גבוה יותר של הפסד כושר ההשתכרות מאשר בעבר. אלא, שבית-המשפט נימק בפסק-דינו את השוני בין שני האומדנים, שוני הנובע מכך שבעתיד צפויים להתרחש סיכונים נוספים הנובעים ממהות הנכויות שהמשיבה סובלת מהן, לאמור, התדרדרות נוספת במצבה. בנסיבות אלה, אין עילה להתערב בדרך החישוב שנקט בה בית-המשפט קמא באשר להפסד כושר ההשתכרות.

הצדדים חזרו בהם מן הטיעונים הנוגעים לאופן ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי, ולא מצאנו עילה להתערב גם בנושאים האחרים שלהם טענו בכתבי סיכומיהם.

אשר-על-כן, הערעור והערעור שכנגד נדחים. אין צו להוצאות.

ש ופט

הנשיא א' ברק:

אני מסכים.

ה

השופטת מ' נאור:

אני מסכימה.

ש ופטת

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.

ניתן היום, י"ז בחשוון תשס"ה (1.11.04).