רובשקין ליאוניד נ' כונס הנכסים הרשמי

פסק-דין

א. המערער הורשע בשעתו (2006) בעבירת הריגתו של מר מיכאל שלף ע"ה, ונדון לשלוש עשרה שנות מאסר. עזבון המנוח תבע אותו והושת עליו פיצוי בסך 1,560,421 ש"ח. הוא סיים לרצות עונשו, ומשנפתח תיק הוצאה לפועל לגביית החוב, אשר הגיע בהמשך לסכום של 2,200,00 ש"ח, שמצורף אף (ולמערער חוב נוסף בסך כ-40,000 ש"ח) – עתר לצו כינוס ולהכרזה כפושט רגל. בית המשפט קמא (ביום 28.4.13) דחה את הבקשה, בקבעו כי אין לומר שהחובות נוצרו בתום לב.

ב. מכאן הערעור. כונס הנכסים הרשמי, שהתנגד בשעתו לבקשה, הגיש עתה עמדה התומכת בקבלת הערעור, והנסמכת בעיקרה על הכרעתו של בית משפט זה בע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי ואטלן (6.10.13), פסק דין זה ניתן לאחר ההכרעה קמא.

ג. לשאלתנו אם לא היה מקום לצירוף עזבון המנוח כצד, כפי שהיה בעניין רוזנברג, הוסבר לנו כי ההבדל נעוץ בשלב הדיוני: בעניין רוזנברג דובר בשלב של הכרזת פשיטת רגל, ואילו בענייננו עסקינן בצו כינוס; המועד לצירוף העיזבון יהיה לכשתידון בקשת פשיטת הרגל.

ד. בנסיבות ההסכמה, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שניתן בזה צו כינוס. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו באייר התשע"ד (26.5.2014).