חורב כלי רכב ואח' נ' מכשירי תנועה ואח'

פסק-דין

השופט י' טירקל:

1.המערערת ניהלה את סוכנות המשיבה בירושלים לפי הסכם סוכנות שנכרת בשנת 1989. המשיבה הפסיקה את ההתקשרות עם המערערת, החל ביום 1.1.96, לפי סעיף 13 להסכם שבו נאמר, בין היתר, ש"כל צד רשאי להביא הסכם זה לסיומו על פי שיקול דעתו הבלעדי ומבלי שיהיה חייב לנמק את מניעיו, ובלבד שהודיע על כך לצד השני לפחות 3 חודשים מראש ובכתב". המערערת הגישה תביעה נגד המשיבה לפצותה עבור הפסקת ההתקשרות, בסכום ששיעורו כשווי הרווח שהפיקה המשיבה אחרי הפסקת ההתקשרות, מהפעלת הסניף שאותו הפעילה המערערת קודם לכן; מן הטעם שהשימוש שעשתה המשיבה בזכותה לפי סעיף 13 להסכם לא היה בתום לב. עוד טענה שהיא זכאית לפיצוי מכוח עילה שבעשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה.

2.עיינו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטענותיהם המפורטות – בכתב ובעל פה – של באי כוח בעלי הדין. לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט כי סעיף 13 להסכם הסוכנות נשאר על מכונו ולא התבטל, אף לא בפרשנות שפירש בית המשפט את סעיף 13, ואף לא במסקנתו לפיה לא הוכח כי בבטלה את ההסכם פעלה המשיבה שלא בתום לב. לא מצאנו מקום להתערב גם במסקנתו שלא עומדת למערערת עילה שבעשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט המחוזי, בפסק דינו המפורט והמנומק היטב, השתית את מסקנותיו על ניתוח הראיות שהובאו לפניו, ונחה דעתנו שאין למצוא בכך פגם.

3.הערעור נדחה.

בנסיבות הענין לא מצאנו לנכון לפסוק הוצאות.

ניתן היום, ז' בכסלו תשס"ג (12.11.02).