בנק לאומי לישראל בע"מ נ' דב גינזבורסקי ואח'

פסק-דין

באי-כוח הצדדים הגיעו לכלל הסדר מוסכם. ההודעה על ההסדר מצורפת לפסק הדין, מסומנת א' ומהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין. לבקשתם המשותפת הננו נותנים תוקף של פסק-דין לחלקיו האופראטיוויים של ההסדר, שיבואו

במקום הכרעתו האופראטיווית של בית המשפט המחוזי, בפסק הדין נשוא הערעורים.

ניתן היום, כ"ד באלול תשס"ב (1.9.02).

1.בהתאם להמלצת בית המשפט הנכבד, הגיעו הצדדים להסכמה כמפורט להלן, לה מבקשים הצדדים ליתן תוקף של פסק-דין.

2.דב גינזבורסקי ואח' מושכים בזאת את הודעת הערעור שהגישו שמספרה 5204/01 ללא צו להוצאות וזאת לאור הודעת בא-כוח בנק לאומי שיתרת הסכום אשר חולט על-ידי עו"ד רונית יפה בתאריך 15.5.94 בתוקף תפקידה ככונסת נכסים בסך 95,000 ש"ח, לאחר שינוכו ממנה הוצאות ושכ"ט עו"ד כפי שיקבע ראש ההוצל"פ, תזוכה לחשבון של גינזבורסקי.

3.הערעור של בנק לאומי (ע"א 4723/01) מתקבל בזאת. במובן זה שמתבטלת בזאת קביעתו של כב' השופט קמא (א. סטרשנוב), על פיה הבנק לא היה רשאי לפעול למימוש החנויות על פי ההסכם. יחד עם ביטול פרשנותו הנ"ל של השופט קמא, נקבע בזאת, שהבנק היה רשאי לפעול למימוש החנויות בהתאם להוראת סעיף 9.1.1 להסכם, וזאת כאמצעי תשלום, נוכח בחירת החייבים בחלופה מס' 2.

4.לאור האמור לעיל מתבטלות בזאת, קביעותיו של כב' השופט קמא, כי הפרשנות הנ"ל של הבנק הינה "פרשנות דרקונית ובלתי מתקבלת על הדעת", כאמור בשורה 19, עמ' 8 לפסה"ד. כמו כן, מתבטלות קביעות השופט קמא בסעיף 13 לפסה"ד כאילו הפר הבנק את "חובת הנאמנות" בה חב הבנק כלפי לקוחו. וכן מתבטלת הקביעה של השופט קמא כי בנסיבות העניין "ניתן היה לצפות מן הבנק ליתר סבלנות ורוחב לב".

5.מתבטלת בזאת קביעתו של כבוד השופט קמא כי הריבית אותה היו צריכים לשלם החייבים במקרה והם היו מקיימים את החוזה היתה בשיעור 6% לשנה בתוספת הפרשי הצמדה. במקום זאת נקבע שהריבית במקרה כנ"ל של קיום כחוזה על ידי החייבים היתה צריכה להיות בשיעור 6.75% לשנה בצירוף הפרשי הצמדה.

6.בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת לאמץ את הסכמת הצדדים כמפורט לעיל ולתת לה תוקף של פסק-דין, ללא צו להוצאות.

1.9.02.