מדינת ישראל נ' אביבה בארי ואח'

פסק-דין

לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הערעורים סביב שאלת גובה הפיצויים המגיעים לנפגעת (המשיבה) בגין תאונת דרכים. המדינה טוענת בערעור להפחתה כמעט בכל ראש נזק בו נפסקו לנפגעת פיצויים ואילו הנפגעת טוענת בערעור שכנגד לתוספת המגיעה לה כמעט בכל ראש נזק בו נפסקו פיצויים.

לנפגעת נקבעו 46% אחוזי נכות, היא עברה מספר ניתוחים ולפניה הייתה, ביום התאונה, תוחלת עבודה ממושכת בהיותה בת 37 ביום ארוע התאונה.

לא מצאנו מקום להתערב באף אחד מראשי הנזק שבגינו נפסקו הפיצויים כפי שנפסקו. התשתית העובדתית לפסיקת הפיצויים כפי שנפסקו עולה מחומר הראיות. חלק גדול מן הסכומים הם פרי הערכה לעתיד וההערכה מעוגנת בצורה ראויה בעבר. המערערת מלינה על כך שבית המשפט לא לקח בחשבון תלוש שכר אחד, נמוך מן האחרים במידה ניכרת, ושלפיכך השכר הממוצע בחדשים שקדמו לתאונה גבוה מזה שהיה מתקבל אילו נלקח אותו חודש בחשבון. אכן, לא נלקח בחשבון על-ידי השופט חודש שההכנסה בו הייתה נמוכה מזו של חודשים אחרים. אף על פי כן סבורים אנו שאין מקום לשנות את פסיקתו של השופט קמא על פי עדות שהייתה בפני בית המשפט ותוך לקיחה בחשבון של אפשרות להתקדמות בעתיד ותוך נתינת הדעת לכך שהחודש האחד הנ"ל לא שיקף את ההשתכרות הרגילה של הנפגעת - אין מקום להתערב בחישוב כפי שנערך, ובתוצאה שהושגה.

לא מצאנו שיש לנכות את פיצויי הפיטורין שקיבלה הנפגעת באשר אלה מהווים זכות סוציאלית העומדת לזכותה גם ללא אירוע תאונתי.

לא מצאנו שיש מקום להוסיף או להפחית מן העזרה הביתית לעבר ולעתיד או מן הניידות ולא מצאנו בחומר סימוכין לפסיקת פיצוי עבור ניתוחים שבוצעו בחו"ל, באשר לא מוצתה האפשרות לבצעם בארץ.

אשר ליתר הטענות המועלות הן בערעור והן בערעור שכנגד, לא מצאנו להתערב בהם גם אם נפלו בהם אי אילו אי-דיוקים, באשר אלה מצויים בשני הכיוונים במידה שאינה משנה את התוצאה הסופית.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור ואת הערעור שכנגד.

ניתן היום, ח' באלול תשנ"ז (10.9.97).