יוסף שיליאן ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ

פסק-דין

הערעור בהליך זה חסר יסוד. המערערים חתמו על הסכם הלוואה עם הבנק המשיב, שילמו מספר תשלומים על פיו, ולאחר מכן הפסיקו את תשלומיהם. כאשר נתבעו לפרעון ההלוואה על ידי הבנק העלו טענות מטענות שונות ביחס לתוקפו של ההסכם, ובהן הטענה כי ההסכם נחתם למראית עין, וכי הונעו באמצעי אילוץ וכפייה לחתום עליו.

בית המשפט קמא בחן בהרחבה את מערכת הראיות ביחס לנסיבות ההתקשרות החוזית בין הצדדים, והגיע למסקנות, על בסיס ראיות שהובאו, כי לא נפל כל פסול בהסכם ההלוואה. הוא הסתמך, בין היתר, על הודאותיהם המפורשות של המערערים במכתבים לבנק מהן עולה כי הם מכירים בתוקפו של הסכם ההלוואה, ואף שלמו תשלומים לא מעטים על פיו.

הטענות בערעור אינן מקעקעות כהוא זה את קביעות בית המשפט, המתבססות בעיקרן על ממצאי עובדה. לא מצאנו כי המסקנות שהוסקו מאותם ממצאים לוקים בפגם המצדיק התערבות.

אשר לגובה החוב, בית המשפט הסתמך על מומחה מטעמו, אשר על חישוביו לא היתה מחלוקת בין בעלי הדין בערכאה קמא.

הפסיקתא נערכה בהתאם לפסק הדין קמא, כפי שעולה מהחלטת בית המשפט קמא עצמו מיום 12.8.07. יש עוד לציין, כי טענות המערערים ביחס לפסיקתא כלל לא נכללו בערעור שלפנינו.

הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיב שכ"ט עו"ד בשיעור 35,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז בטבת תשס"ט (12.01.09).