ויקטוריה וולקובה ואח' נ' אולג וולקוב ואח'

פסק-דין

השופט ת' אור:

1.ביום 2.5.95 ארעה תאונת דרכים, בה מצא את מותו המנוח דימיטרי וולקוב (להלן: המנוח). המערערת הראשונה הינה אלמנתו של המנוח (להלן: האלמנה), והמערערים 2 ו3- הם הוריו (להלן: ההורים). בפנינו ערעור וערעור שכנגד על גובה הפיצויים שנפסקו בפסק הדין.

2.ההורים לא תבעו כתלויים אלא כיורשים של המנוח בלבד. משום מה, לא נפסק להם סכום הפיצויים המגיע להם כיורשים. בפנינו הסכים בא כוח המשיבים שההורים זכאים לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, לסכום של כ25,000- ש"ח על פי חלקם כיורשים שלו. סכום זה ליום פסק הדין בבית המשפט המחוזי נפסק להם בזה, בתוספת של שכר טרחת עורך דין מחושב על סכום זה בשיעור 13% ומע"מ.

3.התאונה ארעה למנוח יום לאחר הגיעו עם האלמנה ארצה. שניהם ילידי שנת 1973, ועל פי עדויות שנשמעו כוונתם היתה לעלות ארצה ולהשתקע בה, על אף שהגיעו ארצה באשרת תיירים. מסקנתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה היתה, כי הכף נוטה לקבל את גירסת המערערים, לפיה המנוח והאלמנה תכננו לעלות לישראל ולהצטרף למשפחת המנוח, שכבר החלה להכות שורשים בארץ, ללא קשר לתאונה. בפועל, כעבור כשנה, אכן עלתה האלמנה ארצה, נקלטה כעולה חדשה וממשיכה להתגורר בארץ. חשיבות מסקנתו כאמור של בית המשפט היא לעניין כושר השתכרותו של המנוח, ושיעור תמיכתו באלמנה לולא נפטר, כשברור שכושר ההשתכרות בארץ עולה לאין שיעור על זה שבארץ מוצאו, רוסיה.

בית המשפט קבע לאלמנה, כתלויה, פיצוי בסכום כולל של 350,000 ש"ח. על סכום זה מערערים שני הצדדים. לטענת המשיבים, היה על בית המשפט לצאת מהנחה שהמנוח היה חוזר לרוסיה ומשתכר שם, ולכן כושר ההשתכרות בברית המועצות צריך להוות מודד להפסדי האלמנה. כושר השתכרותו במקרה כזה היה נמוך ביותר. טענת האלמנה, לעומת זאת, היא, שהסכום הינו נמוך ומקפח.

4.אין להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי, כשקבע שעל פי מבחן ההסתברות יש להניח שהמנוח היה משתקע בארץ. באו בפני בית המשפט ראיות, אותן ציין בית המשפט בפסק דינו, המצביעות על כך. עם זאת, קיימת אפשרות שלא כך היה קורה, ובמסגרת הסיכויים והסיכונים יש לקחת זאת בחשבון.

בית המשפט יצא מהנחה שהאלמנה היתה יוצאת לעבודה ותורמת לקופה המשפחתית, והזכיר בעניין זה שעבדה כקופאית ברוסיה. עם זאת, צפוי היה שהכנסתה תהיה קטנה בשיעור משמעותי משל המנוח, אשר היה רתך במקצועו. במקצוע זה, או במקצוע אחר בו היה משתלב בארץ, יכול היה להשתכר בשיעור ממוצע השכר במשק או בקרוב אליו, אם גם בתקופה הראשונה של ההסתגלות בארץ צפוי היה ששכרו יהיה נמוך יותר.

כשבאים לקבוע את סכום הפיצוי המגיע לאלמנה, יש גם לזכור שכתוצאה מפטירת המנוח היא איבדה, על פי שיטת הידות, שתיים מתוך שלוש ידות בהכנסתו, אשר מהן צריך להפחית ידה אחת של המנוח בהשתכרותה שלה. כך, למשל, אם היינו יוצאים מהנחה שהמנוח היה משתכר בממוצע 4,500 ש"ח נטו לחודש והאלמנה 3,000 ש"ח נטו, הרי הפסדה החודשי של האלמנה היה מגיע ל2,000- ש"ח, לפי 3,000 ש"ח (שתי ידות מתוך שלוש במשכורת המנוח), פחות 1,000 ש"ח (ידה אחת של המנוח מתוך שלוש בהשתכרותה שלה אלמנה). אכן, נראה לי שהפסד חודשי בשיעור כזה של האלמנה עקב פטירת המנוח, הינו סביר בנסיבות המקרה. על פי נתון זה, הפסידה האלמנה כ80,000- ש"ח עד יום פסק הדין. עם זאת, בהתחשב בתקופת הסתגלות של המנוח בארץ הייתי פוסק לו סכום של 50,000 ש"ח בלבד (כולל ריבית). סכום נוסף של כ500,000- ש"ח תפסיד האלמנה בעתיד, מיום פסק הדין ועד הגיע המנוח לגיל 65 שנים, לפי 2,000 ש"ח לחודש ובהתחשב במקדם ההיוון המתאים. סכום נזק כולל זה של 550,000 ש"ח יש לפסק לאלמנה תחת הסכום של 350,000 ש"ח אשר נפסק לה בבית המשפט המחוזי.

5.התוצאה היא, שאנו מחייבים את המשיבים לשלם לאלמנה, בנוסף למה שנפסק לה בבית המשפט המחוזי, סכום נוסף של 200,000 ש"ח ליום פסק הדין בבית המשפט המחוזי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך זה ועד לפרעון, וכן בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% ומע"מ מחושב על הסכום הנ"ל.

כן ישלמו המשיבים לאלמנה את הוצאות ערעור זה ובנוסף לו שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח ומע"מ.

ש ופט

הנשיא א' ברק:

אני מסכים. ה

המשנה לנשיא ש' לוין:

אני מסכים. המשנה לנשיא

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.

ניתן היום, יז' בחשון התשס"א (15.11.2000).