אריה הרשטיק נ' עמית רפי ואח'

פסק-דין

1.ענייננו בתביעה לביטול הסכם גישור, המהווה למעשה הסכם פשרה בין הצדדים, כשש שנים לאחר שההסכם נחתם ובוצע הלכה למעשה. עילות התביעה נסבו על כפייה, עושק והטעייה.

בית משפט קמא דחה את התביעה, ולאחר שעיינו בחומר שהניחו הצדדים בפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים, אנו מאמצים את פסק דינו של בית משפט קמא מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א).

2.לא למותר לציין, כי כפי שקבע בית משפט קמא לאחר שמיעת הראיות, התביעה היתה משוללת יסוד.

3.למעלה מן הצורך נציין, כי הערעור לא נסב כלל על פסק הדין לגופו או על עילות התביעה, וכל הערעור עניינו בטענה אחת לפיה, כביכול, במהלך שמיעת הראיות נתברר כי גילוי המסמכים שנעשה על ידי המשיבים לא היה מלא. לכן, ביקש המערער בשלב הסיכומים, כי בית משפט קמא ימחק את כתב ההגנה מכוח סמכותו לפי תקנה 122 לתקסד"א.

4.הטענה של אי גילוי המסמכים לא הוכחה לטעמנו גם לאחר שבחנו את עדותו של רו"ח סובול עליו נסמך המערער בהקשר זה, ובנסיבות אלה לא היה מקום בשלב הסיכומים לעשות שימוש בתקנה 122, שהיא סנקציה קיצונית כשלעצמה.

5.אשר על כן, הערעור נדחה.

המערער ישא בהוצאות המשיבים בסך 50,000 (חמישים אלף) ₪, בחלוקה שווה בין ב"כ המשיבים 2-1 ו-4-3.

ניתן היום, כ"ה בשבט התשע"ו (4.2.2016).