משה מור ואח' נ' פלסטין פלנטיישנס בע"מ ואח'

פסק-דין

1.השתלשלות העניינים שהביאה להגשת ערעור זה פורטה בהחלטת הרשמת מיום 20.6.00 ובערעור על החלטה זו שבו הוחלט להחזיר את הענין לרשמת רק בשל כך שהיא סברה בטעות שלבקשה להארכת המועד להפקדת הערבון לא צורף תצהיר ונתברר שתצהיר אכן צורף (ראה פסק דיני בש"א 4668/00 מיום 31.7.00). משום כך אין צורך לחזור ולפרט את פרטי הענין. די אם אציין שהמדובר בבקשה להארכת המועד להפקדת הערבון שהוגשה לאחר שהערעור נקבע לדחיה על יסוד תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. לפיכך אין תחולה בענייננו להלכות בדבר מחדלו של המערער באיחור בהפקדת הערבון לפני המועד בו נקבע הערעור לדחיה.

2.בדיון החוזר לפני הרשמת היא היתה מוכנה להתעלם מהעובדה שהתצהיר, שנעלם ממנה בגלגול הראשון של הפרשה, הוגש באיחור וללא נטילת רשות, אך הגיעה לכלל מסקנה שאין בתצהיר הסבר של ממש לאופן אירוע הטעות. עיינתי בטענות בעלי הדין והגעתי לכלל מסקנה שאין קיימת כל עילה להתערב בשיקול דעתה של הרשמת ושהנסיבות שהביאו לטעות הנטענת אכן נותרו תמוהות. המערערים גם לא ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם בהחזרת הענין לרשמת לנסות ולעתור שהגשת תצהיר משלים מפורט יותר שיש בו להסביר באופן מלא מה מקום טעותם.

מטעמים אלה דין הערעור להידחות, אף ללא צורך להיזקק לטענותיהם הנותרות של המשיבים, כגון הטענה שהערבות שהוגשה באיחור היא פגומה, טענה שלא הוכחשה על ידי המערערים בתשובתם.

הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיבות שכר טרחת עו"ד 30,000.- ש"ח.

ניתן היום, י"ג תשרי תשס"ב (30.9.2001).