עו"ד איל ארנברג, הנאמן על נכסי פושטי רגל צומן זכריה ורונית נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ ואח'

פסק-דין

הנשיא א' גרוניס:

1.לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' צלקובניק), בשתי בקשות שהוגשו במסגרת הליך פשיטת הרגל של המשיבים 4-3 (להלן – החייבים). בהחלטה נקבע כי שני שעבודים לטובת המשיב 1 (הוא בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, ולהלן – הבנק) נרשמו כדין, והותר לבנק להמשיך בהליכי מימוש ביחס לאחד הנכסים המשועבדים.

רקע

2.החייבים נטלו שלוש הלוואות מהבנק: ההלוואה הראשונה, על סך 500,000 ש"ח, ניתנה לחייבים ביום 12.5.1996; ההלוואה השנייה, על סך 110,000 ש"ח, ניתנה לחייבים ביום 24.8.1998. כל אחת משתי הלוואות אלה התבססה על הסכם מסגרת אשראי נפרד, שבו נקבע גובה המסגרת. סכומה של כל הלוואה היה כסכום המסגרת. כל חוזה הלוואה נחתם באותו יום בו נעשה הסכם מסגרת האשראי הרלוונטי. בגין כל אחד מהסכמי מסגרת האשראי נרשם במרשם המשכונות שעבוד על זכויות החייבים לגבי נכס מקרקעין. מדובר בזכויות חוזיות של החייבים כלפי מינהל מקרקעי ישראל. במרשם אף צוין המספר הסידורי של כל הסכם מסגרת אשראי. בשנת 2004, לאחר שהחייבים פיגרו בתשלומים בגין שתי ההלוואות הראשונות, החל הבנק בהליכי הוצאה לפועל לגביית חובותיהם. ביום 1.7.2004 העמיד הבנק לרשות החייבים הלוואה שלישית במספר, על סך כ-170,000 ש"ח, וזאת לצורך סילוק מקצת מן התשלומים שבפיגור. אין חולק כי ההלוואה השלישית ניתנה לפי הסכם מסגרת האשראי השני. בעקבות מתן ההלוואה השלישית וסילוק חלק מן התשלומים שבפיגור, עיכב הבנק את הליכי ההוצאה לפועל שבהם פתח. ביום 7.7.2005 הוכרז החייב (המשיב 3) פושט רגל, על-פי בקשתו. ביום 19.12.2007 הוכרזה החייבת (המשיבה 4) גם היא פושטת רגל, על-פי בקשתה. לאחר שעוכבו ההליכים נגד החייבים, הגיש הבנק בקשה לבית המשפט להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל שבהם החל, כאמור, בשנת 2004. הנאמן לנכסי החייבים (הוא המערער בערעור שלפנינו) התנגד לבקשה זו, בטענה שהשעבודים אינם בני-תוקף כלפיו, ואף הגיש לבית המשפט בקשה למתן הוראות שבה הועלו מחלוקות שונות בינו לבין הבנק, כפי שיפורט בהמשך.

3.הזכויות שביחס אליהן נרשמו השעבודים לטובת הבנק הן זכויות חכירה בשתי תתי-חלקות מקרקעין. על כל אחת מתתי-החלקות נבנה בית מגורים: האחד, שנבנה על תת-חלקה 7, הוא בית מגוריהם של החייבים; והאחר, שנבנה על תת-חלקה 6, הוא בית מגורים שבו נטען כי מתגוררים הורי החייבת (הם המשיבים 6-5, ולהלן – בני-הזוג דמתי). יוער, כי בידי החייבים לכל היותר מחצית הזכויות בתת-חלקה 6, ומחציתן האחרת נתונה כפי הנראה לגב' דרורה כהן, שלא צורפה כבעלת-דין בהליך. גם מחצית הזכויות הנתונה לכאורה לחייבים בתת-חלקה 6 שנויה במחלוקת, שכן טענתם של בני-הזוג דמתי היא כי זכויות אלה נמכרו להם, תמורת תשלום, על-פי הסכם מיום 16.11.1996.

4.תחילה הכריע בית המשפט המחוזי בטענת הנאמן כי השעבודים אינם תקפים כלפיו, וזאת משלא נרשמו במרשם המשכונות מספרי ההלוואות הספציפיות שניתנו על בסיס הסכמי מסגרת האשראי (וזאת להבדיל מן המספרים של הסכמי מסגרת האשראי שאומנם נרשמו). במצב דברים זה, כך טען הנאמן, נעדרת מן הרישום הפומביות הנדרשת לשם שכלול המשכון כלפיו. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, וקבע כי די בכך שצד מעוניין יוכל ללמוד מן המרשם על קיומו של משכון בגין חוב לבנק, כדי לקיים את דרישת הפומביות. אם ברצונו של אדם לברר פרטים נוספים על מהותו של החוב, כך הובהר, הרי שביכולתו לעשות כן בדרך של פנייה לבנק באמצעות החייב. ביחס להלוואה השלישית, שעולה על תקרת מסגרת האשראי הקבועה בהסכם שמכוחו נוצר המשכון, קבע בית המשפט המחוזי כי היא מגלמת את חוב הפיגורים של החייבים, ולמעשה "נכנסת בנעליה" של ההלוואה השנייה.

עוד עמד בית המשפט המחוזי על כך שטענותיהם של בני-הזוג דמתי ביחס לזכויות בתת-חלקה 6 מצריכות בירור עובדתי ומשפטי, וכי עמדתה של גב' כהן, שלה נתונות כפי הנראה מחצית מזכויות החכירה בתת-חלקה זו, כלל לא נשמעה. לפיכך, נקבע כי הבנק לא ימשיך בהליכי המימוש ביחס לתת-חלקה 6 וכי הנאמן יבחן את הטענות הנוגעות להעברת הזכויות בתת-חלקה זו לבני-הזוג דמתי. עוד נקבע כי בני-הזוג דמתי רשאים לפתוח בהליכים לצורך קביעת זכויותיהם.

בין הבנק לבין הנאמן נתגלעו מחלוקות גם בשאלה מי מביניהם זכאי ליהנות משווי הפטור ממס שבח שלו זכאים לכאורה החייבים; בשאלה אם הבנק זכאי לעמלת פירעון מוקדם בגין העמדת ההלוואות לפירעון מיידי; ובשאלה כלום נתונה לבית המשפט סמכות להפחית את ריבית הפיגורים שבה חויבו החייבים, נוכח היותם פושטי רגל. בשלושת עניינים אלה לא הכריע בית המשפט המחוזי ותחת זאת הורה לבעלי הדין לנסות להגיע להסכמה אלא שניסיון זה לא צלח.

5.בערעורו לפנינו טוען הנאמן כי היה מקום לקבל את הטענה שלפיה משלא נרשמו מספרי ההלוואות הספציפיות במרשם, אין השעבודים תקפים כלפיו. את טענתו זו מבקש הנאמן לסמוך על הוראות תקנה 10(א) לתקנות המשכון (סדרי רישום ועיון), התשנ"ד-1994 (להלן – תקנות המשכון), שעניינה הודעה על שינוי "פרט מפרטי המשכון". למצער, כך טוען הנאמן, יש לקבוע כי המשכון שנרשם אינו תקף ביחס להלוואה השלישית, שעולה על תקרת מסגרת האשראי שניתנה לחייבים. לחלופין טוען הנאמן, כי היה מקום לקבוע שעל הבנק לפעול למימוש השעבוד על תת-חלקה 6 במקביל למימוש השעבוד על תת-חלקה 7. עוד מבקש הנאמן כי נכריע באותן סוגיות שבמחלוקת ושלא הוכרעו בבית המשפט המחוזי. הכונס הרשמי הצטרף לעמדת הנאמן ביחס לקיומה של חובה לרשום את מספרי ההלוואות הספציפיות במרשם המשכונות.

הבנק, מצידו, אינו סבור כי רישום מספרן הסידורי של ההלוואות הספציפיות שניתנו לפי הסכמי מסגרת האשראי נדרש לפי דין, או כי הרישום היה מוסיף למרשם מידע בעל ערך כלשהו. בני-הזוג דמתי, המבקשים להסיר את השעבוד ביחס לתת-חלקה 6 או למצער להותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה, פירטו לפנינו את טענותיהם העובדתיות והמשפטיות ביחס לזכויות בתת-חלקה זו.

רישום המשכונות

6.ככלל, על-מנת שכוחו של משכון יהא יפה כלפי צדדים שלישיים, יש לתת פומביות לקיומו. פומביות זו עשויה להתקיים על דרך רישום במרשם פתוח לציבור או כאשר הנכס המשועבד מופקד בידי אדם שאינו החייב (ראו סעיפים 4(2) ו-4(3) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, שייקרא להלן – חוק המשכון). על חיוניותו של יסוד הפומביות לשמירה על האינטרסים הלגיטימיים של צדדים שלישיים, כבר נכתב כי:

"כלל הוא בדיני הבטוחות ובדיני הקניין בכלל, שכדי ליצור זכות תקפה כלפי צדדים שלישיים יש לתת לזכות זו פומביות כלשהי, להזהיר נושים אחרים של החייב או רוכשי הנכס על קיומה של הזכות הקודמת שעשויה לפגוע בהם" (ע"א 790/85 רשות שדות התעופה בישראל נ' גרוס, פ"ד מד(3) 185, 212 (1990)).

ועוד נכתב כי:

"בדיני הקניין הפומביות היא יסוד חשוב, והצורך בה נובע, בין היתר, מהרצון לשמור על אינטרסים של צדדים שלישיים שכך יזכו לאזהרה בדבר קיום הזכות הקניינית... חובת הרישום מכוננת פומביות באמצעות הרשימה הציבורית שנוצרת" (ע"א 8160/01 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ' א' בע"מ (בפירוק), פ"ד נז(6) 597, 601-600 (2003); להלן – עניין הבנק הבינלאומי).

וראו גם: יהושע ויסמן חוק המשכון, תשכ"ז-1967 115 (ג' טדסקי עורך, 1974) (להלן – ויסמן).

7.היקף המידע הנדרש על-מנת שיתקיים אותו יסוד הכרחי של פומביות נקבע בהסדריו הספציפיים של חוק המשכון ובתקנות שהותקנו מכוחו. סעיף 4(3) לחוק המשכון מורה כי:

"כלפי נושים אחרים של החייב יהיה כוחו של מישכון יפה –...

(3) בנכסים נדים ובניירות ערך שלא הופקדו כאמור ובכל מקרה אחר – עם רישום המישכון בהתאם לתקנות שהותקנו לפי חוק זה, אולם כלפי נושה שידע או היה עליו לדעת על המישכון יהיה כוחו של המישכון יפה אף ללא רישום" [ההדגשה הוספה].

יצוין, כי לפי האמור בסעיף 24 לחוק הדיבור "נושים אחרים של החייב" כולל נאמן בפשיטת רגל ומפרק של תאגיד.

תקנה 5(א) לתקנות המשכון מורה כי על המבקש לרשום משכון להמציא לרשם המשכונות הודעת מישכון, ערוכה לפי טופס 1 שבתוספת הראשונה לתקנות. טופס זה, הן בנוסחו כפי שהיה בתוקף בעת שנרשמו השעבודים שבענייננו הן בנוסחו כיום, אינו דורש רישום של פרטי החיוב המובטח. טופס 1 (החל על ענייננו) אף כלל בעבר הוראה מפורשת לפיה "בטופס זה יש למלא לפחות: פרטים בדבר תקופת הרישום, הנושה, החייב, הנכס הממושכן (יש להבדיל בין נכס שהוא כלי תחבורה לבין נכס אחר), חתימות". הוראה דומה מופיעה גם בטופס כנוסחו היום. עינינו הרואות, כי פרטים בדבר החיוב המובטח אינם נדרשים. יתרה מכך, נראה כי השמטת הדרישה בדבר רישום פרטיו של החיוב המובטח היא פרי בחירה מפורשת של מחוקק-המשנה; בתקנות המשכון (סדרי רישום ועיון), התשכ"ז-1967 – שבוטלו ותחתן הותקנו התקנות דהיום – נדרש לציין בהודעת המישכון פרטים בדבר "ערך החיוב המובטח". דרישה זו, כאמור, בוטלה. יצוין, כי בשונה מרישום משכון במרשם המשכונות, רישום משכנתה במרשם המקרקעין מחייב הגשת שטר עסקה שבו יופיע סכום החוב המובטח במשכנתה (ראו תקנה 9 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011; הטופס המתאים לרישום משכנתה מפורסם באתר משרד המשפטים בכתובת