בוריס בנאי נ' עו"ד איתן ארז ואח'

פסק-דין

בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות המקרה דנן "עולה תשתית עובדתית לכאורית נכבדת ביותר", אשר מצדיקה העברת נטל הראיות (בשונה מנטל ההוכחה) אל המערער, ושעליו היתה מוטלת החובה להפריך את הטענות בדבר קיומה של הענקה בטלה בהתאם לסעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.

תשתית לכאורית זו כללה, בין היתר, חתימה על הסכם וויתור בשנת 2007, במסגרתו הסכים המערער לוותר על טענת הפרה יסודית שאותה שמר בלבו במשך כחמש שנים, משנת 2002, בתמורה לויתור גורף של החייב על כל חלק במיזם מסויים ועל השבת הסכום שהשקיע בו. בית המשפט קמא קבע כי ספק אם די באיזכור מאוחר של נזק ערטילאי של עשרות מיליוני שקלים כדי להפקיע זכות זו; ואם לא די בכך, לא ניתן היה להתעלם מנסיבה בעלת משקל רב – מועד חתימת הסכם הוויתור החופף למדי את מועדי הסתבכותו הכספית של החייב ואם לא די בכל אלה, בית המשפט המחוזי אף ראה לנכון להתייחס לחשד הבלתי מופרך על פניו שגם ב"המשך הדרך" היה המערער מעורב בעניינו של החייב באופן המטיל ספק בטענת המערער כי דרכיהם של השניים נפרדו כלל.

קביעותיו אלה של בית המשט קמא מקובלות עלינו, וכן קביעתו לפיה לא עלה בידי המערער להביא ראיות משל עצמו שיהיה בהן כדי לפגום במשקל העובדתי של טענות המנהל המיוחד ולהטות את כף מאזן ההסתברויות לטובתו.

לא זו אף זו, סבורים אנו כי יש טעם רב בקביעת בית המשפט המחוזי כי המערער עשה דין לעצמו משבחר שלא להתייצב לדיון, חרף העובדה שזה נקבע מבעוד מועד ואף שבקשתו לדחיית מועד הדיון נדחתה, והכל בהסתמך על תעודה רפואית שעיתוי הגשתה ואופן ניסוחה מעוררים תהיות. אי התייצבות המערער לדיון מנעה מן המשיבים את האפשרות לחקור אותו על תצהירו בחקירה נגדית. אכן יש ליתן משקל להתנהלות זו של המערער שיש בה כדי לעמוד בעוכריו גם בשלב זה.

נבהיר, כי איננו מכריעים בטענת ההתיישנות וזו שמורה למערער ככל שיוגש הליך נוסף, מבלי שקביעותיו של בית המשפט קמא תהוונה מעשה בית דין לעניין זה.

אשר על כן, הערעור נדחה.

המערער ישא בהוצאות המשיבים בסך 20,000 ש"ח לכל אחד מהם.

ניתן היום, א' באדר תשע"ג (11.2.2013).