סעד יאסר נ' אגמון ואח'

פסק-דין

1.שאלת השאלות בערעור זה היא אם אמנם ארעה למערער תאונת עבודה שיש בה כדי להחיב את המשיבה ברשלנות; אכן אם המערער לא חלף על פני משוכה זו, כל הטענות האחרות שהפרקליטים המלומדים עוררו לפנינו אינן רלוונטיות. לענין השאלה האמורה קבע השופט המלומד בסעיף 9 לפסק דינו, כי סביר בעיניו "כי לא ארע באותו יום ארוע בעל משמעות. התובע ישב מול המכונה, אחז באחד הצנורות כדי לשייפו, הצינור נפל מידיו אל הרצפה, לא פגע בגופו, והתובע, שהיה אז במצב נפשי בלתי תקין, החוויר, בהה במקומו וישב באפס מעשה..." על יסוד האמור לעיל סבר השופט המלומד ש"מתחייבת דחיית התביעה".

2.השופט המלומד הגיע למסקנתו האמורה הואיל והעדויות שלפניו שהצביעו על התרשלות לא היו מהימנות עליו ולמקרא פסק הדין כולו, אך ברור הוא שבעיניו הנסיבות המדוייקות שבגדרן ארעה התאונה לא הוכחו. לחלופין היה השופט המלומד מוכן, למקרה שטעה בקביעותיו האמורות לבחון גם את הגרסה החלופית שיש בה כדי להחיב את המשיבה ברשלנות, והוא הגיע למסקנה על יסוד הראיות הרפואיות שהיו מקובלות עליו שאף על יסוד החלופה האמורה דין התביעה להידחות.

3.אין אנו נדרשים לבחון את התיזה החלופית של השופט המלומד, שאילו היתה רלוונטית היתה יכולה לעורר קשיים לא מועטים; הטעם לדבר הוא שקיים לפנינו ממצא בסיסי שמשמעותו שארוע התאונה כפי שתואר על ידי התביעה לא הוכח; בכגון דא אין ערכאת הערעור יכולה להתערב.

לפיכך אנו דוחים את הערעור. אין צו להוצאות.

ניתן היום יד בסיון תשנ"ח (8.6.98).