יורם בן עמי ואח' נ' איתן רבין ואח'

פסק-דין

הנשיא א' גרוניס:

1.לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 12.7.2009 (כבוד השופט ד' צרפתי) אשר ניתנה במסגרת הליך פשיטת רגל של המשיב 1 (להלן – החייב). בהחלטה נדחתה בקשת המנהל המיוחד לנכסי החייב לממש את הכספים המגיעים לחייב מכוח חברותו בקרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ (בניהול מיוחד) (המשיבה 2, להלן – קרן מקפת או - הקרן). כפועל יוצא מכך נקבע בהחלטה, כי יש להפסיק את הליכי פשיטת הרגל של החייב.

2.בשנת 2006 הגיש המערער 1, שהוא אחד מנושיו של החייב (להלן – הנושה), בקשה לבית המשפט המחוזי בנצרת לכינוס נכסי החייב ולהכרזתו פושט רגל. ביום 30.4.2007 ניתן צו כינוס. בד בבד מונה המערער 2 לשמש מנהל מיוחד לנכסי החייב (להלן – המנהל המיוחד). במסגרת ההליך התברר, כי הנכס המרכזי של החייב הינו כספים המגיעים לו מכוח חברותו בקרן מקפת (בסיכומיה בערעור דנא, ציינה קרן מקפת כי סכום ערכי הפדיון של הכספים שנצברו לטובת החייב הוא למעלה מ-500,000 ש"ח ברוטו, נכון למועד הגשת הסיכומים (26.10.2010)). כספים אלה אמורים להיות משולמים לחייב כקצבה, עם הגיעו לגיל זקנה לפי תקנון הקרן. החייב הוא יליד 1957 והוא אמור להגיע לגיל המזכה בקצבה בשנת 2024. תחילה נעשה ניסיון לגבש הסדר נושים, במהלכו הביע החייב הסכמה לפדות את הכספים המגיעים לו מן הקרן. החייב אף חתם על מסמך של הקרן שכותרתו "בקשה והצהרה להחזרת כספים וויתור על זכויות לקצבה" (מסמך מיום 17.3.2008). אולם, בשלב מסויים חזר בו החייב מהסכמתו ולפיכך הטיפול בהשגת הסדר הופסק. בעקבות זאת, הגיש המנהל המיוחד לבית המשפט של פשיטת רגל בקשה לאפשר את פדיון כספי החייב בקרן, אף בלא הסכמתו של החייב. ביום 12.7.2009 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ד' צרפתי) את בקשת המנהל המיוחד. בהחלטתו היפנה בית המשפט המחוזי להוראת סעיף 85(1א) לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן – פקודת פשיטת הרגל או – הפקודה). בסעיף זה נקבע, בין היתר, כי בית המשפט לא יורה על העברתם לנאמן של כספים המגיעים לחייב מכוח חברותו בקופת גמל, אם הכספים הינם למטרת קצבה ואם טרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה. בית המשפט המחוזי ציין, כי במקרה דנא עסקינן בכספים שהופקדו עבור החייב בקופת גמל לקצבה וטרם הגיע מועד תשלומם ככאלה (בין אם כקצבת זקנה, עם הגיעו של החייב לגיל זקנה, ובין אם כקצבה במקרה של נכות). עוד ציין בית המשפט, כי העובדה שתקנון קרן מקפת מאפשר לחייב לבצע משיכה מוקדמת של הכספים, כלומר לפני התרחשותו של אירוע מזכה כאמור, אין בה כדי לשנות מן המסקנה כי מדובר בכספים המיועדים לקצבה. בית המשפט המחוזי קבע, כי מסקנה זו ולפיה לא ניתן להורות על העברת הנכס העיקרי של החייב לנאמן, מלמדת שאין תועלת לנושים בהמשך הליך פשיטת הרגל. משכך, הורה בית המשפט על הפסקת הליך פשיטת הרגל. הערעור שלפנינו מופנה נגד החלטה זו. יצוין, כי בשנת 2003 ניתן צו כינוס לבקשת החייב. במסגרת אותו הליך הוגשו חמש תביעות חוב בסכום כולל של 2.1 מיליון ש"ח. צו הכינוס בוטל במועד כלשהו. מלוא הפרטים לגבי אותו הליך לא נתבררו.

3.מן התיאור העובדתי עולה כי צו כינוס ניתן לבקשת נושה, הוא המערער 1, עוד בשנת 2007. בעלי הדין לא הביאו לידיעתנו, כי לאחר צו הכינוס ניתנה הכרזת פשיטת רגל. עם זאת, חובה לומר כי כל המעורבים התייחסו אל הסוגיה שבפנינו כאילו נמצאים אנו בשלב שלאחר הכרזה. לפיכך, אף אנו נבחן את השאלה שעל הפרק באותו אופן, היינו כאילו ניתנה הכרזת פשיטת רגל. כפי שנראה, הדיון נסב על הוראות סעיף 85(1א) לפקודה (המצוטט בפיסקה 4 להלן). הסעיף מדבר על סמכותו של הנאמן בפשיטת רגל לעניין כספים העומדים לזכות החייב בקופת גמל. מאחר שהסעיף מדבר על נאמן, מכוון הוא לכאורה למצב דברים שלאחר הכרזת פשיטת רגל. זאת, שכן הנאמן מתמנה בעקבות ההכרזה (סעיפים 44 ו-45 לפקודה). כפי שיוסבר בהמשך, הגענו למסקנה כי צדק בית משפט קמא בקובעו, כי אין לממש את הכספים העומדים לזכות החייב בקרן מקפת. זאת, מאחר שהכספים הם למטרת קצבה וטרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה. לפיכך, איננו רואים צורך לדון בשאלה האם כלל ניתן לפדות את הכספים בטרם הוכרז החייב פושט רגל.

4.נקודת המוצא לדיוננו, הנסמכת על הוראת סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל, הינה כי עם ההכרזה על פשיטת רגל מוקנים נכסי פושט הרגל לנאמן והם ניתנים לחלוקה בין נושיו (ראו, ע"א 4374/98 עצמון נ' רפ, פ"ד נז(3) 433, 442 (2002); שלמה ולוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 178, 298-297 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן - לוין וגרוניס), ולהגדרת המונחים "נכסים" ו"נכסי פושט רגל", ראו סעיף 1 לפקודה). סעיף 85(1) לפקודת פשיטת הרגל מוסיף וקובע, כי הנכסים הניתנים לחלוקה בין הנושים יכללו"כל נכס השייך לפושט הרגל, או המוקנה לו, בתחילת פשיטת הרגל, וכל נכס שירכוש, או שיוקנה לו, לפני הפטרו". אולם, בכל הנוגע לכספים המגיעים לחייב מכוח חברותו בקופת גמל, הוסיף המחוקק וקבע בסעיף 85(1א) לפקודה כדלקמן:

"הנאמן לא יפדה כספים המגיעים לחייב מכוח חברותו בקופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005, אלא לאחר שקיבל את אישורו של בית המשפט לכך; בית המשפט רשאי להורות על פדיון הכספים האמורים, כולם או מקצתם, ובלבד שאם כספי קופת הגמל הינם למטרת קצבה, וטרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה, לא יורה בית המשפט על העברתם לנאמן".

ההוראה שנקבעה בסעיף 85(1א) לפקודת פשיטת הרגל הינה הוראה בעלת מטרה סוציאלית מובהקת. היא מיועדת לספק הגנות מיוחדות על כספים שחסך החייב בקופת גמל, שאינן קיימות לגבי נכסיו ה"רגילים". בכל הנוגע לכספי קופת גמל שאינם מיועדים לקצבה, קובע הסעיף כי תנאי לפדיון הכספים על ידי הנאמן הינו קבלת אישור בית המשפט. מתן סמכות לבית המשפט לאפשר את פדיון הכספים מהווה סטייה מן המקרה הרגיל ולפיו רשאי הנאמן לממש את נכסי החייב אף בלא קבלת אישור בית המשפט (ראו פרק ג', סימן ה' לפקודה המסדיר את דרכי המימוש של נכסי פושט הרגל כמו גם את תנאי המימוש). אשר לכספים המיועדים לקצבה, המגיעים לחייב מעצם חברותו בקופת גמל, קבע המחוקק מנגנון הגנה מוגבר עוד יותר, ולפיו לא יורה בית המשפט על העברת כספים אלה כל עוד לא הגיע מועד זכאותו של החייב לקבלת הקצבה. נראה, כי נוכח הוראה זו לא נתון לבית המשפט שיקול דעת אם להורות על העברתם של כספים אלה לקופת פשיטת הרגל, כל עוד לא הגיע המועד לתשלומם כקצבה, בשל אירוע מזכה כזה או אחר (למשל, זקנה או נכות).

5.סעיף 85(1א) לפקודה הינו חלק מסדרה של סעיפי חוק בפקודת פשיטת הרגל ובדברי חקיקה נוספים, המגנים על נכסים מסויימים של חייב בפשיטת רגל (ראו לוין וגרוניס, עמ' 299, 391-388). כך, למשל, קובע סעיף 85(1ב) לפקודה כי הנאמן לא יפדה כספים המגיעים לחייב על פי תכנית חסכון שטרם הגיע מועד פדיונם, אלא לאחר קבלת הסכמתו של הכונס הרשמי. סעיף 86 לפקודה מוסיף ומונה נכסים שאינם נכללים בגדר "נכסי פושט רגל" (קרי, נכסים שאינם מוקנים לנאמן וממילא אינם ניתנים לחלוקה בין הנושים). הכוונה היא, בין היתר, לצרכי אוכל, ביגוד, כלי בית וריהוט, חיות מחמד, ועוד. ניתן להוסיף ולהפנות לסעיף 111 לפקודה, שעניינו הגנה על סכומים הדרושים לחייב למחייתו. הגנות על נכסים החיוניים לחייב בפשיטת רגל ועל נכסים בעלי אופי אישי וסמלי במיוחד נקבעו אף בחוקים נוספים. למשל, סעיף 311 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, קובע כי זכותו של חייב לגימלה, המגיעה לו מהביטוח הלאומי, לא תוקנה לנאמן או לכונס הרשמי בהליכים לפי פקודת פשיטת הרגל. הוראה דומה נקבעה אף ביחס לעיטורים שהוענקו לחייב מעצם היותו חייל, שוטר או משרת בשירות בתי הסוהר. נכסים אלה אינם נכללים בגדר נכסי פושט הרגל (סעיף 16 לחוק העיטורים בצבא-הגנה לישראל, התש"ל-1970; סעיף 19 לחוק העיטורים במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר, התשל"ב-1972). חובה לציין, כי קיים שוני מסויים בין הוראת סעיף 85(1א) לפקודה לבין הוראות אחרות עליהן עמדנו, המגנות על נכסים שונים של החייב. זאת, בכל הנוגע להיקף ההגנה. כך, חלק מאותן הוראות קובעות במפורש כי נכסים מסוימים כלל לא יוקנו לנאמן (למשל, ההוראות הנוגעות לגימלה מהביטוח הלאומי ולעיטורים שהוענקו לחייב). הוראות דין ספציפיות אלו גוברות על ההוראה הכללית הקבועה בסעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל, ולפיה מוקנים נכסי החייב לנאמן עם ההכרזה על פשיטת הרגל וכן על ההוראה בסעיף 85(1) לפקודה, לפיה מוקנים לנאמן גם נכסים שהחייב רכש או קיבל לפני הפטרו (היינו בתקופה שבין תחילת פשיטת הרגל לבין ההפטר). לעומת זאת, סעיף 85(1א) לפקודה, מסייג את כוחו של הנאמן להיפרע מאותם כספים המגיעים לחייב מעצם חברותו בקופת גמל.

6.במקרה שלפנינו אין חולק כי הנכס העיקרי של החייב הינו הכספים המגיעים לו מקרן מקפת. כאמור, מניחים אנו כי בעניינו של החייב חל סעיף 85(1א) לפקודה, הקובע, כאמור, הגנות שונות על פדיון הכספים. יריעת המחלוקת במקרה זה הצטמצמה לשאלת היקף ההגנה החלה על הכספים שצבר החייב בקרן מקפת. הנושה והמנהל המיוחד טוענים, כי אין מדובר בכספים המיועדים למטרת קצבה. הם נסמכים בעיקר על הוראה בתקנון קרן מקפת המאפשרת לחייב לבצע משיכה מוקדמת של הכספים עוד לפני התרחשות של אירוע מזכה לפי תקנון הקרן. לטענתם, העובדה שהחייב רשאי לבצע פדיון מוקדם של הכספים מלמדת כי אין לראותם ככאלה המיועדים לקצבה במשמעות סעיף 85(1א) לפקודה. משכך טוענים הם, כי לצורך פדיון הכספים אף בלא הסכמת החייב, די בקבלת אישור בית המשפט, כאמור ברישה של סעיף 85(1א) לפקודה. החייב וקרן מקפת טוענים, מצידם, כי עסקינן בכספים המיועדים לקצבה במשמעות סעיף 85(1א) לפקודה. לפיכך נטען על ידם, כי חלה בענייננו הסיפה של סעיף 85(1א), בה נקבע כי בית המשפט לא יורה על העברתם לנאמן של כספי חייב בקופת גמל המיועדים למטרת קצבה, כל עוד לא הגיע מועד תשלומם לחייב בשל אחד מן האירועים המזכים הקבועים בתקנון הקרן.

7.על מנת להכריע במחלוקת שנתגלעה בין בעלי הדין עלינו לבחון תחילה האם קרן מקפת הינה קופת גמל לקצבה במשמעות סעיף 85(1א) לפקודה. ההגדרה של "קופת גמל" אליה מפנה סעיף 85(1א) לפקודה, היא זו הקבועה ב חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 (להלן – חוק קופות גמל). חוק זה הוא דבר החקיקה המרכזי המסדיר את פעילותן של קופות הגמל בישראל. סעיף 1 לחוק מגדיר קופת גמל כ"קרן או תכנית ביטוח שניתן לגביהן אישור קופת גמל לפי הוראות סעיף 13". סעיף 13 לחוק קופות גמל מסמיך את הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר (להלן – הממונה), לאשר קרן כקופת גמל. הסעיף קובע כי אם נתקיימו התנאים לכך יאשר הממונה את הקרן ויסווגה כאחד מסוגי קופות הגמל המפורטות בסעיף. סוג אחד של קופת גמל הנזכר בסעיף הינו קופת גמל לקצבה. "קצבה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק קופות גמל כ"תשלומים המשולמים מדי חודש באופן רציף מקופת גמל, בהתאם לתקנונה, בסכומים שווים או בסכומים שווים מעודכנים, לעמית-עצמאי, לעמית-שכיר, או לעובד של עמית-מעביד, במשך כל ימי חייהם, ולאחר מותם – למוטבים שלהם, אם ישנם...". יצויין, כי בדברי ההסבר לחוק קופות גמל הובהר, כי קופות גמל לקצבה הינן, למעשה, קרנות פנסיה (דברי ההסבר להצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005, ה"ח 175, 767). במאמר מוסגר נציין, כי מבחינה היסטורית פועלים בישראל מספר אפיקים לחסכון פנסיוני: קרן פנסיה, קופת גמל לקצבה, וביטוח מנהלים בו נהוגה תכנית קצבה (לסקירה היסטורית של התפתחות אפיקי הפנסיה בישראל, ראו לילך לוריא "פנסיית חובה בישראל: בחקיקה או בצו הרחבה כללי?" עבודה חברה ומשפט יב 469, 484-472 (2010) (להלן – לוריא)). כל אחד מאותם אפיקים מהווה מסלול חסכון לביטוח עובדים לעת פרישתם מעבודה, אך השוני ביניהם הוא רב (ראו מנחם גולדברג "ביטוח עובדים בקרנות פנסיה" שנתון משפט העבודה ג 93, 103-102 (1992); עוד ראו אתר משרד האוצר המרכז מידע על האפיקים הפנסיוניים בישראל,