זאב בר ואח' נ' עלי סביח

פסק-דין

ערעור זה עניינו סכסוך שנתגלע בין המערערים למשיב באשר לתמורה המגיעה לו לטענתו מידיהם עבור עבודות שלד שביצע. לא מצאנו ממש בטענות שהעלו המערערים בערעור לעניין חבותם לשלם למשיב מתוקף ההסכם מיום 25.6.1992 תמורת עבודות השלד שביצע. בסוגיה זו ניתנה על ידי בית משפט קמא החלטה ממצה ומפורטת בה ניתח בהרחבה את חומר הראיות שהיו בפניו והסיק מתוכו את המסקנות המתבקשות. על כן, איננו סבורים כי יש מקום להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא בענין זה ואנו מאמצים אותן.

שונה הדבר לעניין סוגיית גובה החוב. בהקשר זה קבע בית המשפט כי המערערים כבולים כ"צד קרוב" ובשל מעשה בית-דין לממצאיו של בית המשפט המחוזי בירושלים בהליך אחר (ת.א. 769/93) שהתנהל בין המשיב לבין קבלני המשנה – אברהם כהן ונחום נחום – שפי שפורטו בפסק הדין מיום 7.9.1997 שניתן שם ואין בידם להציג ראיות לעניין זה משום שהמערער 1 היה אחד העדים מטעם קבלני המשנה באותו הליך והיתה לו זהות אינטרסים עימם ההופכת אותם לחליפיו.

מסקנה זו אינה מקובלת עלינו. לא שוכנענו כי מידת מעורבותו של המערער 1 בהליך ש-בת.א. 769/93 כעד, מרכזי ככל שיהיה, מטעם קבלני המשנה הפכה אותו ל"צד קרוב" עד כי ניתן לומר שהיה לו יומו בבית המשפט להשפיע על הקביעות הנוגעות לגובה החוב. המערערים מציינים כי יש בידם להציג ראיות הסותרות לחלוטין את סכום החוב כפי שנקבע בהליך האחר ולא מצאנו טעם מבורר מדוע תיחסם דרכם להציגן בהליך הנוסף והנפרד שבחר המשיב להגיש נגדם.

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור בחלקו ומורים כי הדיון יוחזר אל בית המשפט המחוזי על מנת שישמע ראיות ויברר לגופה את סוגיית גובה החוב המגיע למשיב מידי המערערים בגין עבודות השלד שביצע.

נוכח תוצאה זו אנו מוסיפים ומורים כי המשיב ישלם למערערים, יחד, שכר טרחת עורך דין בערעור בסך 10,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ה חשון, תש"ע (12.11.2009).