מארכיון בית המשפטערעור אזרחי

יהושע ולדהורן נ' EMILY SHIPPING COMPANY LIMIIED 80 BORAD ST

פסק הדין בע"א 8632/12 ניתן ביום 6 ביולי 2014.

ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.

לפיכך, אנו מורים על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, תוך מתן אפשרות לבעלי הדין להגיש תצהירים משלימים ולטעון בנוגע לשאלה האם הייתה לבית המשפט באנגליה סמכות לדון במחלוקת בין הצדדים. בהקשר זה, יש לבחון האם המשיבה עומדת בנטל להראות כי על פי הדין הזר קיימת לבית המשפט הזר סמכות לדון בהליך, על פי סעיף 3(1) לחוק אכיפת פסקי-חוץ. כמו כן, יש לבחון האם המערער עומד בנטל להראות כי אין לבית המשפט הזר סמכות על פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי הנוהגים בישראל, בהתאם לקבוע בסעיף 6(א)(3) לחוק. מובהר, כי הדיון מוחזר אך ורק לצורך השלמה בנקודות שצויינו תוך שפסק הדין עומד על כנו לעת הזו, כולל החיובים השונים בהוצאות. לא ייעשה צו להוצאות בערכאתנו.

פסק הדין ניתן ביום 6 ביולי 2014.

בית המשפט: בית המשפט העליון
מקרה: ע"א 8632/12
נפתח: 2012
ניתן: 6 ביולי 2014
משך: 5 עמודים

כך מצטטים את פסק הדין.

ע"א 8632/12 יהושע ולדהורן נ' EMILY SHIPPING COMPANY LIMIIED 80 BORAD ST (6.7.2014)

הנוסח המלא של פסק הדין.

פסק-דין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 8632/12

לפני:

כבוד הנשיא א' גרוניס

כבוד השופט ס' ג' ובראן

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המערער:

יהושע ולדהורן

נ ג ד

המשיבה:

EMILY SHIPPING COMPANY LIMIIED 80 BORAD ST LIBERRI

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 27.9.2012 בת"א 2045/06 שניתן על ידי כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל, סגנית נשיאה

תאריך הישיבה:

כ"ז בסיון התשע"ד

(25.6.2014)

בשם המערער:

עו"ד אלברט בן-פורת

בשם המשיבה:

עו"ד דן מרויץ; עו"ד דניאל זיידמן

פסק-דין

הנשיא א' גרוניס:

1.ביום 4.9.1997 ניתן על ידי בית המשפט הגבוה לצדק בלונדון פסק דין בהעדר הגנה, בו חוייב המערער לשלם למשיבה סכום של 399,737.19 דולרים בתוספת ריבית והוצאות. פסק הדין הומצא למערער בישראל ביום 1.9.2004. ביום 23.8.2006 הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לאכיפת פסק-החוץ, בהתאם לחוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-1958 (להלן – חוק אכיפת פסקי-חוץ). ביום 27.9.2012 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיאה ד"ר ד' פלפל) את הבקשה, וקבע כי ניתן לאכוף את פסק הדין כנגד המערער. על החלטה זו הוגש הערעור שלפנינו.

2.חוק אכיפת פסקי-חוץ קובע מתי בית משפט בישראל יאכוף פסק דין שניתן בערכאה זרה. סעיף 3 לחוק מונה את "תנאים לאכיפה" של פסק-החוץ, בעוד שסעיף 6 לחוק קובע כללים ל"הגנה מפני אכיפה". ככלל, על המבקש מבית המשפט בישראל לאכוף את פסק-החוץ הנטל להוכיח את קיומם של התנאים המנויים בסעיף 3. על מבקש האכיפה להוכיח את העובדות המנויות בתנאים אלה באמצעות תצהיר (תקנה 354(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הוכחת התנאים אמורה להיעשות שלא על דרך הצהרה בעלמא (ראו סיליה וסרשטיין פסברג פסקים זרים במשפט הישראלי 26-25 (1996) (להלן – פסברג); חגי כרמון פסק חוץ בישראל – הכרה ואכיפה 58-57 (2011) (להלן – כרמון); והשוו ע"א 6796/97 ברג יעקב ובניו (רהיטים) בע"מ נ' berg east imports inc. פ"ד נד (1) 697, 708 (2000) (להלן – עניין ברג); ע"א 1268/07 גרינברג נ' במירה בפיסקאות 8-7 (9.3.2009) (להלן – עניין במירה)). למשיב, המתנגד לאכיפת הפסק, עומדת האפשרות להביא ראיות לסתור את ראיות המבקש בנוגע לקיומם של התנאים המנויים בסעיף 3 לחוק, וכן רשאי הוא להוכיח את קיומן של ההגנות המנויות בסעיף 6 לחוק (עניין ברג, בעמודים 705, 708; עניין במירה, בפיסקה 13; כרמון, בעמודים 58-57, 111, 122; פסברג, שם).

3.בחוק אכיפת פסקי-חוץ ישנם שני סעיפים המתייחסים לדרישת קיומה של סמכות שיפוט לערכאה הזרה כתנאי לאכיפת פסק-החוץ, סעיפים 3(1) ו-6(א)(3), וזו לשונם:

"3. בית משפט בישראל רשאי להכריז פסק-חוץ כפסק אכיף אם מצא שנתקיימו בו תנאים אלה:

(1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתתו"...

"6. (א) פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם הוכח לבית המשפט אחד מאלה:

(3) הפסק ניתן על ידי בית משפט שלא היה מוסמך לתתו על-פי כללי המשפט הבין-לאומי הפרטי החלים בישראל;"

האבחנה בין שני הסעיפים מתבססת על ההבדל בין סמכות השיפוט על פי הדין הזר לבין סמכות בינלאומית על פי הדין הישראלי. משמעותה של הדרישה הקבועה בסעיף 3(1) היא כי על המבקש את אכיפת פסק-החוץ להוכיח כי בית המשפט במדינה הזרה היה מוסמך להכריע במחלוקת לפי הדין הזר החל באותה המדינה (עניין ברג, בעמודים 703-702, 705; עניין במירה, בפיסקאות 10-7; פסברג, בעמודים 15-14; כרמון, בעמודים 65-63, 111). לעומת סעיף 3(1) לחוק, סעיף 6(א)(3) נוגע לסמכות של בית המשפט הזר לדון במחלוקת לפי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי החלים בישראל, וטענה הנוגעת לסמכות זו צריכה לעלות מפי המשיב (כרמון, בעמודים 137-135; פסברג, בעמוד 25; לביקורת על הכללים הקבועים בחוק לעניין חלוקת הנטל בנוגע לסמכויות השונות ראו, פסברג, בעמוד 25; כרמון, בעמוד 136, וההפניות שם).

4.בענייננו, צירפה המשיבה לבקשתה לאכיפת פסק-החוץ תצהיר של עורך הדין האנגלי ג' יימס איאן וואלאס. כל שצויין בתצהיר לעניין סמכותו של בית המשפט האנגלי הוא: "The Judgment was given in England, and according to English law, the Court was authorized to give it.". אין די בהצהרה זו, אשר נוסחה באופן לקוני ביותר, כדי להראות כי אכן על פי הדין הזר נתונה לבית המשפט הזר הסמכות להכריע במחלוקת. יצויין, כי המערער העלה בפנינו את הטענה כי לבית המשפט האנגלי לא הייתה סמכות לדון בהליך, אך הטענה לא הועלתה ישירות בהקשר לסעיף 3(1) לחוק ולסמכות בית המשפט על פי הדין הזר, אלא לגבי סעיף 6(א)(3) לחוק. כפי שצויין לעיל, סעיף 6(א)(3) מתייחס לסמכות בית המשפט הזר על פי המשפט הבינלאומי הפרטי בישראל, ולא על פי הדין הזר. הנטל להוכחת טענה זו הינו על שכמי המערער כטענת הגנה מפני אכיפת הפסק, כאשר במקרה דנא המערער העלה טענה זו ללא כל ביסוס ופירוט. בהכרעתו, לא בחן בית משפט קמא באופן מהותי את קיומה של סמכות שיפוט לערכאה הזרה, על פי הנדרש בסעיף 3(1) לחוק, ואף לא בחן את טענת המערער כי קיימת לו הגנה על פי סעיף 6(א)(3) לחוק. לפיכך, בנסיבות האמורות נראה לנו נכון להחזיר את ההליך לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן שאלות אלה.

5.המערער העלה בפנינו סוגייה נוספת, הנוגעת לחלוף הזמן בין מועד מתן פסק הדין בערכאה הזרה לבין מועד הגשת בקשת האכיפה. סעיף 5 לחוק אכיפת פסקי-חוץ קובע כי "לא ייזקק בית המשפט לבקשת אכיפה של פסק-חוץ שהוגשה כעבור יותר מחמש שנים מיום מתן הפסק, אלא אם הוסכם בין ישראל לבין המדינה בה ניתן הפסק על תקופה אחרת, או אם מצא בית המשפט סיבות מיוחדות המצדיקות את האיחור." לא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי כי העיכוב בהגשת הבקשה לאכיפת פסק-החוץ נבע מקושי לאתר את המערער באופן המקים סיבה מיוחדת המצדיקה את האיחור. זאת, במיוחד נוכח קביעותיו העובדתיות של בית המשפט כי על אף שהייתו בארץ, המערער לא שהה בכתובתו הרשומה במשרד הפנים וכי הושקעו מטעם המשיבה מאמצים ניכרים לאיתורו.

6.במסגרת הערעור, ביקש המערער להשיג אף על מספר החלטות של בית משפט קמא. החלטות אלה נוגעות לחיוב המערער בהפקדת 15,000 ש"ח כתנאי לקיומה של חקירה של המערער, לאחר שלא התייצב לדיון בעניינו, ולחיוב בא כוחו של המערער בהוצאות אישיות בסך 3,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה. לא מצאנו כי יש מקום להתערב בהחלטותיו של בית משפט קמא, אשר התבססו על שיקול דעתו במסגרת ניהולו של ההליך השיפוטי. זאת ועוד, נראה כי לעניין פסיקת הוצאות אישיות על פרקליטו של המערער, היה עליו (הפרקליט) להגיש ערעור משלו.

7.לפיכך, אנו מורים על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, תוך מתן אפשרות לבעלי הדין להגיש תצהירים משלימים ולטעון בנוגע לשאלה האם הייתה לבית המשפט באנגליה סמכות לדון במחלוקת בין הצדדים. בהקשר זה, יש לבחון האם המשיבה עומדת בנטל להראות כי על פי הדין הזר קיימת לבית המשפט הזר סמכות לדון בהליך, על פי סעיף 3(1) לחוק אכיפת פסקי-חוץ. כמו כן, יש לבחון האם המערער עומד בנטל להראות כי אין לבית המשפט הזר סמכות על פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי הנוהגים בישראל, בהתאם לקבוע בסעיף 6(א)(3) לחוק. מובהר, כי הדיון מוחזר אך ורק לצורך השלמה בנקודות שצויינו תוך שפסק הדין עומד על כנו לעת הזו, כולל החיובים השונים בהוצאות. לא ייעשה צו להוצאות בערכאתנו.

נשיא

השופט ס' ג' ובראן:

אני מסכים.

ש ופט

השופטת ד' ברק-ארז:

אני מסכימה.

ש ופטת

הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא א' גרוניס.

ניתן היום, ח' בתמוז התשע"ד (6.7.2014).

הנשיאשופטשופטת

חיפוש התיק באתר בית המשפט העליון

בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.

כל פסקי הדין של בית המשפט העליון →

ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.

פסק הדין ניתן ביום 6 ביולי 2014.

כך מצטטים את פסק הדין.

הנוסח המלא של פסק הדין.

בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.

עוד כלים