רדה מנחם נ' "דן" - אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית ואח'

פסק-דין

1.המערער תבע את המשיבות בבית המשפט המחוזי בירושלים בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת דרכים שאירעה לו, לטענתו, ביום 11.10.1992, עת ירד ממדרגות האוטובוס בו נהג במסגרת עבודתו, החליק ונפל על גבו (להלן: "התאונה"). המשיבות הכחישו את עצם התרחשות התאונה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י. צור) שמע ראיות בשאלת התרחשות התאונה, ובפסק דינו המפורט ניתח את חומר הראיות והגיע למסקנה, על סמך התרשמותו ממהימנות העדים, כי לא התרחשה התאונה הנטענת, ולכן, דחה את תביעת המערער.

2.מונח בפנינו ערעורו של המערער בו מלין על קביעת בית המשפט המחוזי כי לא התרחשה תאונה ביום 11.10.1992, וטענותיו בערעור הן טענות עובדתיות גרידא. כן טוען המערער, כי הנכות שנקבעה לו על ידי המוסד לביטוח לאומי בעקבות התאונה היא נכות על פי דין במובן סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975. כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב בממצאים העובדתיים אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדים והתרשמה ממהימנותם, אלא, במקרים חריגים. הערעור שבפנינו נסב כל כולו על שאלה עובדתית אחת, שנדונה והוכרעה בפסק דינו של בית המשפט קמא, היא השאלה, האם התרחשה תאונת דרכים ביום 11.10.1992 שבה נפגע המערער. זו השאלה העובדתית שעמדה בפני בית משפט קמא. הוא שמע בה עדים והתרשם ממהימנותם. בפסק דינו בחן את הראיות בחינה מעמיקה ויסודית, ולא הסתפק בדברים כלליים. כפי שעולה מפורשות מפסק דינו של בית משפט קמא, הכרעתו התבססה על התרשמותו ממהימנות העדים שהעידו בפניו, ובהתחשב בגירסאותיהם השונות. בנסיבות אלה, אין זה מקרה חריג, ולא מצאנו מקום להתערבותנו בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. משלא הוכחה תאונה, אין בקביעת המוסד לביטוח לאומי כדי להועיל למערער.

הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבות בסכום כולל של 20,000 ש"ח.

ניתן היום, ח' בטבת התשנ"ט (27.12.98).