דקר בנין והנדסה בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ

פסק-דין

1.לאחר ששמענו את הצדדים, נחה דעתנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ואנו מאמצים אותו מכוח סמכותנו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.למעלה מן הצורך, נאמר בקצרה כי לטעמנו עילת התביעה אכן נולדה בעת שלטענת המערערת היה מקום, לשיטתה, להוציא את המטלה, קרי תאריך פניית המתכנן. הוצאת המטלה, כשלעצמה, אינה מהווה לטעמנו הודאה בזכות על פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התש"ח-1958, כך שאין מקום לטענת המערערת לגבי "איפוס" מירוץ ההתיישנות.

3.אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות המשיבה בסך 25,000 ₪.

ניתן היום, ד' באדר ב' התשע"ו (14.3.2016).