אנדרי סקוברב נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

1.ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי זיו בע"א 5346/16 מיום 4.8.2016, במסגרתה דחה את בקשת המערער לפטור מהפקדת עירבון בהליך ערעור פסלות שופט. בהחלטתו, הרשם קבע כי משיב בערעור פסלות שופט הוא צד רלבנטי בהליך, ולפיכך קיימת חובה להפקיד עירבון להבטחת הוצאות המשיב גם בהליך מסוג זה.

2.מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו טוען המערער כי הרשם שגה בהחלטתו הן במישור העובדתי, והן במישור המשפטי בפרשנותו את החוק והפסיקה. לשיטתו, מאחר ששאלת פסלות שופט עניינה הוא בין המבקש לבין בית המשפט, ולא בין הצד שכנגד, לא היה מקום לחייבו להפקיד עירבון. לחיזוק עמדתו, המערער מפנה לסעיף 428 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיו מטרת העירבון היא הבטחת הוצאותיו של כל משיב. בהמשך לכך, המערער טוענן כי ככל שהמשיב יידרש להוצאות משפט נוספות, יהיה זאת רק כתוצאה מקבלת בקשתו לפסלות שופט – והרי שבמקרה שכזה ממילא יהיה פטור מכל חיוב בגין הוצאות אלה. לבסוף, לעמדתו של המערער, גם הפסיקה עליה התבסס הרשם בהחלטתו שונה מהותית מעניינו, באופן ששומט את הקרקע תחת החלטתו.

3.לאחר שעיינתי בטענות שהועלו בערעור ולאחר שקראתי בקפידה את החלטת הרשם, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013); בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012)). בענייננו, החלטתו של הרשם מנומקת ומוסבר בה היטב מדוע בקשתו של המערער אינה מצדיקה קבלת פטור מהפקדת עירבון בערעור הפסלות. ודוק, כפי שקבע הרשם: "המשיב בערעור פסלות הוא צד רלוונטי בהליך וככל שהערעור נדחה בסופו של יום עשויה ערכאת הערעור לפסוק הוצאות לטובתו". אשר על כן, אין בידי לקבל את הערעור.

4.סוף דבר, הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ד באב התשע"ו (28.8.2016).