אלה מגיט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'

פסק-דין

בפניי ערעור על החלטת הרשמת ש' לייבוביץ לפיה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.ההליך העיקרי נסוב על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי אשר דחה ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל להוצאת צו תפיסה לרכב במסגרת הליך למימוש משכון טרם אזהרה. בקשת רשות הערעור על פסק-דינו האמור של בית-המשפט המחוזי הוגשה באיחור, ולפיכך ביקשה המערערת הארכת מועד.

בהחלטתה מיום 24.4.06 קבעה הרשמת כי טענת בא-כוח המערערת לפיה טעה בתום-לב במניין הימים להגשת הבקשה לרשות ערעור, אינה מהווה בנסיבות העניין טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. הרשמת ציינה בהחלטתה כי פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ניתן במעמד הצדדים, ואין מדובר באיחור של מה בכך בהגשתו. לבא-כוח המערערת הודע על-ידי מזכירות בית-המשפט על אתר כי ההליך הוגש באיחור. אף-על-פי-כן, הבקשה להארכת מועד הוגשה רק כעבור 10 ימים, מבלי שיינתן טעם כלשהוא לשיהוי שחל בהגשת הבקשה. בנסיבות אלה, קבעה הרשמת כי אין ליתן הארכת מועד כמבוקש.

בא-כוח המערערת הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה האמורה. בהחלטתה מיום 14.6.06 קבעה הרשמת כי מאחר והמשיבים מתנגדים לבקשה, הרי בהעדר הסכמת הצדדים, אין בידה סמכות להידרש לבקשה לעיון חוזר ולפיכך היא נדחית. יחד עם זאת, ציינה הרשמת כי בפני המערערת פתוחה הדרך להגשת ערעור על החלטת רשם בכפוף למועדים הקבועים לכך בדין.

בערעורו בפניי טען בא-כוח המערערת כנגד החלטת הרשמת שלא ליתן הארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור. בא-כוח המערערת ציין כי מרשתו עולה חדשה ודלת אמצעים וכי הוא מייצג אותה ללא שכר. לטענתו, האיחור בהגשתה של בקשת רשות הערעור נבע מטעות בתום-לב במניין הימים, ואילו העיכוב בהגשתה של הבקשה להארכת מועד נבע מכך שהמערערת התקשתה להגיע בעצמה לירושלים להגשת הבקשה במזכירות בית-המשפט. על-פי הטענה, המשיבים לא הצביעו על כך שהסתמכו על אי הגשת ההליך במועד. בהתחשב בכך, ונוכח סיכויי בקשת רשות הערעור לגופה - אשר לטענת בא-כוח המערערת הינם גבוהים - ראוי לאפשר את הגשת הבקשה באיחור.

2.הערעור שבפניי הוגש כחודש וחצי לאחר מתן ההחלטה השנייה של הרשמת לדחיית הבקשה לעיון חוזר, ובחלוף כשלושה חודשים ממתן החלטתה הראשונה נשוא הערעור. די בשיהוי האמור בהגשת הערעור כדי לדחותו. אף לגופם של דברים דין הערעור להידחות. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי הארכת מועד תינתן רק בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". טעמים כאלה אינם מתקיימים בנסיבות המקרה הנדון. כפי שקבעה הרשמת בהחלטתה, פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ניתן במעמד הצדדים והאיחור בהגשתו לא היה זניח. הבקשה להארכת מועד הוגשה אף היא בשיהוי ניכר לאחר שבא-כוח המערערת הועמד על טעותו במניין הימים. לכך יש להוסיף כי על-פני הדברים ולצורך ההליך שבפניי, סיכויה של בקשת רשות הערעור אינם טובים, שכן אין בה כדי לעורר שאלה עקרונית וחשובה החורגת מעניינה הפרטני של המערערת ומצדיקה ערעור בגלגול שלישי. בהתחשב בכל אלה, ונוכח עקרון סופיות הדיון והצורך של בעלי הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו בהצבת גבול להתמשכות ההליכים, אין מקום בנסיבות העניין ליתן הארכת מועד כמבוקש.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ט באב התשס"ו (23.8.2006).