רחל סופר נ' סולי ברט ואח'

פסק-דין

לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן בע"א 3635/20 מיום 11.8.2020 במסגרתה נדחתה בקשת המערערת לפטרה מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.

1.ביום 7.6.2020 הגישה המערערת לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הנשיא א' אורנשטיין) בפש"ר 1381/09 מיום 16.4.2020. בד בבד עם הגשת הערעור הוגשה בקשה למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון ובה טענה המערערת כי אין בידיה לעמוד בתשלומים בעקבות קשייה הכלכליים וכי סיכויי הערעור גבוהים. כמו כן, נטענו טענות רבות לגופו של ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי.

2.ביום 11.8.2020 דחתה הרשמת את הבקשה בציינה כי ברבים מההליכים שהגישה המערערת לבית משפט זה הנוגעים להליך פשיטת הרגל שמתקיים בעניינה, שולמה אגרה והופקד עירבון לאחר דחיית בקשותיה לקבלת פטור מתשלומים אלה. כמו כן, המערערת לא הוכיחה כי אין באפשרותה להיעזר בקרוביה לצורך הפקדת העירבון. בנוסף, במסגרת הליכים קודמים לא עמדה המערערת במלוא תשלום ההוצאות שנפסקו לחובתה. יחד עם זאת, בהתחשב במכלול נסיבות העניין, הופחת סכום העירבון והועמד על סך של 10,000 ש"ח.

3.מכאן הערעור שלפנַי, במסגרתו טוענת המערערת כי שגתה הרשמת בכך שלא דנה לגופו של עניין בטענות שהועלו בבקשה ולא נימקה את החלטתה כנדרש בסעיף 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). הרשמת גם קיבלה את תגובת אחד מהמשיבים שהוגשה לאחר המועד שקבעה להגשתה ומנעה מן המערערת להגיש תשובה לתגובות שהוגשו מטעם המשיבים על אף נחיתותה הדיונית כבלתי מיוצגת ועל אף מצבה הכלכלי הקשה. משעה שנדחתה בקשתה להגשת תשובה לא התאפשר לה להוכיח כי בנסיבות הטראגיות שפקדו את משפחתה אין באפשרותה להיעזר בהם. בנוסף, הרשמת התעלמה מסיכויי הערעור הגבוהים ואף התייחסה להליכים נוספים של המערערת בבית משפט זה שלא הוכרעו לטובתה אך מצד שני התעלמה מהליכים אחרים אשר בהם התקבלו בקשותיה לפטור מאגרה ועירבון.

4.דין הערעור להידחות. שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניינים הקשורים באגרה ועירבון הוא רחב ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו לאחרונה: בש"א 7030/20 אוזן נ' זיגדון, פסקה 3 (18.10.2020); בש"א 6719/20 שמלוב נ' מנהל מע"מ נצרת (11.10.2020); בש"א 6514/20 חלפון נ' המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, פסקה 5 (24.9.2020)). המערערת לא הניחה בבקשתה תשתית עובדתית מלאה ועדכנית ובכלל זה לא התייחסה כנדרש ליכולתה להיעזר בקרוביה. לא למותר לציין כי למערערת לא הייתה זכות קנויה להשיב לתגובת המשיבים (ראו למשל: בש"א 8401/19 רפאילוב נ' קירשנבוים (30.12.2019)).

5.גם אין ממש בטענת המערערת כי ההחלטה אינה מנומקת כיאות. טיבה של ההנמקה אינו נאמד לפי אורכה או לפי מידת הפירוט שבה אלא בבחינתה העניינית לפי נסיבות העניין בכל מקרה לגופו (ראו: 5837/20 ורדי נ' בועז, פסקה 3 (3.9.2020); בש"מ 2220/20 ויסולי נ' עיריית חיפה, פסקה 11 (1.4.2020)). בהתחשב בכך, לא מצאתי פגם בהחלטת הרשמת אשר עמדה על הטעמים העיקריים לדחיית הבקשה.

הערעור נדחה.

ניתן היום, י"א בחשון התשפ"א (29.10.2020).