יעקב עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ סניף השלום ואח'

פסק-דין

ערעור על החלטת כבוד הרשם י' מרזל במסגרתה נדחתה בקשת המערער לפטור מאגרה במסגרת רע"א 3851/05.

לאחר שבחנתי את גלגוליו השונים של ההליך שלפני, אין לי אלא להסיק כי בקשת רשות הערעור היא הליך חסר סיכוי. בית משפט השלום חייב את המערער לשלם סכום מסויים לבנק המשיב. המערער הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על חיובו זה. כב' השופטת גרסטל שישבה כדן יחיד (ככל הנראה בקדם ערעור) דחתה בהסכמה את ערעורו של המערער וזאת בשל אי הפקדת עירבון. השופטת לא סתמה בכך את הגולל על הערעור וציינה בפרוטוקול הדיון כי "לא יהיה בכך כדי למנוע מהמערער להגיש ערעור על ההחלטה הדוחה את הבקשה לפטור מעירבון". היא הפצירה במערער לקבל ייעוץ משפטי.

ואכן, הדרך הנכונה בה היה על המערער לילך היתה הגשת ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי, כב' השופט א' שילה, שלא להעניק לו פטור מעירבון (בש"א 21344/03 , בש"א 2789/05) וזאת בהתאם להוראות סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 הקובע כי:

"החלטה אחרת של רשם ניתנת לערעור בפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם, ורשאי בית המשפט לדון בו בשופט אחד".

במקום להגיש ערעור על החלטת הרשם בפני בית המשפט המחוזי הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית משפט זה לדון, בגלגול שלישי, בעניינו. הסיכוי לקבל רשות ערעור בנסיבות אלה נראה קלוש ביותר, אולם המערער יוכל לבקש הארכת מועד להגשת ערעור על החלטת השופט שילה. אם תינתן לו הארכת מועד ואם יתקבל ערעורו, אפשר ודלתות הערעור לבית המשפט המחוזי יפתחו בפניו מחדש.

הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ג טבת, תשס"ו (23.1.2006).