שמחה שמריהו נ' א.נ. שר מימון והשקעות בע"מ

פסק-דין

1.ערעור על החלטה שניתנה על ידי כבוד הרשמת של בית משפט זה (ג' לוין) ביום 23.9.09 לדחות בקשה לעיון חוזר בהחלטה קודמת לגבי בקשה לפטור מאגרה ומהפקדת עירבון. בהחלטה הקודמת, שניתנה ביום 9.9.09, דחתה כבוד הרשמת את בקשתה של המערערת לפוטרה מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון לעניין בקשת רשות ערעור שהגישה.

2.השתלשלות העניינים שהביאה להגשתה של בקשת רשות הערעור החלה משניתן בבית משפט השלום בירושלים פסק דין ביום 23.9.08. בפסק הדין חוייבה המערערת לשלם למשיבה סך של כ-40,000 ש"ח בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין. המערערת דכאן הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. הערעור נדחה ביום 28.6.09. בעקבות זאת הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה ובגדרה עתרה המערערת לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.

3.כבוד הרשמת דחתה את הבקשה ביום 9.9.09. בהחלטה קבעה הרשמת, כי המערערת לא עמדה בנטל להראות כי בשל מצבה הכלכלי אין באפשרותה לשלם אגרה ולהפקיד עירבון. צוין בהחלטה כי בבקשה לא פורטו נכסי המערערת וכי לפי דף חשבון הבנק היא מפקידה כספים לפיקדון כלשהו. כן נקבע, כי לא הובהר במידה הראויה מדוע אין ביכולתה של המערערת לגייס הכספים הדרושים לעירבון מבני משפחתה ומידידיה. בסיומה של ההחלטה נקבע כי העירבון יהא בסכום של 7,000 ש"ח וכי יש להפקידו תוך 14 ימים מיום המצאת ההחלטה שאם לא כן יימחק ההליך. בעקבות החלטה זו הוגשה הבקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה ביום 23.9.09 מן הטעם שאין היא מגלה עילה, כגון שינוי נסיבות.

4.ביום 10.12.09 הוגש הערעור דנא, שהופנה אך נגד ההחלטה בבקשה לעיון חוזר (מיום 23.9.09) ולא נגד ההחלטה העיקרית, שדחתה את הבקשה לפטור (מיום 9.9.09). ייתכן שביום 10.12.09 כבר חלף המועד להגשתו של ערעור על ההחלטה שניתנה ביום 9.9.09. ביום 20.10.09 ניתן פסק דין על ידי כבוד הרשם (השופט י' מרזל) שמחק את בקשת רשות הערעור משלא שולמה האגרה ולא הופקד העירבון. המערערת עתרה ביום 27.10.09 בפני כבוד הרשם לביטולו של פסק דין. לטענתה, ראוי היה להמתין עם מחיקת הבקשה לרשות ערעור נוכח העובדה שהגישה ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת. לדבריה, היא סברה שבית המשפט מודע לכך שהוגש ערעור ולכן לא מסרה הודעה נפרדת בעניין. ביום 26.11.09 החליט כבוד הרשם לדחות את בקשת הביטול. כבוד הרשם הבהיר, כי על המערערת היה למסור הודעה בעניין הגשת הערעור וכך למנוע את מחיקתה של בקשת רשות הערעור. הרשם הוסיף, כי המערערת רשאית לעתור לתיקונו של הערעור דנא כך שיכלול השגה על פסק הדין מיום 20.10.09 או להגיש ערעור נפרד על פסק הדין.

5.בחומר שבפניי אין כל אינדיקציה לכך שהמערערת ביקשה לתקן את הערעור דנא או כי הגישה ערעור נפרד במטרה להשיג על פסק הדין שמחק את בקשת רשות הערעור. מכאן, שכיום לא תלויה עוד בקשת רשות ערעור בבית משפט זה. יכול הייתי לסיים בכך את הדיון בערעור דנא, שכן לא ניתן כיום, לאחר מחיקתה של בקשת רשות הערעור, להחיותה בלא שפסק הדין מיום 20.10.09 יבוטל. ברם, נוכח ההשתלשלות הארוכה והמפותלת ראיתי לנכון לדון בערעור דנא לגופו.

6.מסקנתי היא כי דינו של הערעור להידחות, אף בהנחה שמופנה הוא נגד החלטתה של כבוד הרשמת מיום 9.9.09. זאת, הגם שהדבר לא נאמר בערעור עצמו ואף שכנראה הוא הוגש באיחור (לגבי ההחלטה מיום 9.9.09, אם כי לא לעניין ההחלטה מיום 23.9.09). הטעם לדחייה שונה מן הנימוקים שבהחלטתה של כבוד הרשמת מיום 9.9.09. מוכן אני לקבל, לאור תצהירה של המערערת שתמך בבקשתה לפטור, כי מצבה הכלכלי קשה. אלם, אף אם כך הוא, איני מוצא צידוק לפטור את המערערת מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. הסיבה פשוטה: ההליך בבית משפט זה, היינו בקשת רשות הערעור, הוא בגדר מה שמכונה "גלגול שלישי". כזכור, עניינן של המערערת והמשיבה נדון בבית משפט השלום וכן בגדרו של ערעור בבית המשפט המחוזי. עיון בבקשת רשות הערעור מגלה כי המערערת מבקשת לתקוף ממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. אין בבקשת רשות הערעור כל פן עקרוני ואין היא מעלה שאלה בעלת חשיבות החורגת מעניינן של בעלות הדין. מכאן, שסיכוייה של הבקשה קלושים, שלא לומר אפסיים. כאשר זהו מצב הדברים, אין סיבה ליתן פטור מתשלום אגרה או מהפקדת עירבון.

7.אי לכך, הנני דוחה עת הערעור בלא שהמשיבה נדרשה להשיב.

ניתן היום, כ"ד בכסלו התש"ע (11.12.09).