סלאח אבו חמוד ואח' נ' מוחמד סלותי

פסק-דין

כנגד המערערים שבפני ניתן, ניתן ביום 6.10.05, פסק-דין בבית המשפט המחוזי. ביום 7.2.06 הם הגישו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-הדין. ביום 23.2.06 דחתה כבוד הרשמת ש' ליבוביץ את הבקשה. חלפה מחצית השנה לערך, והנה ביום 17.8.06 פנו המערערים שוב לרשמת, בבקשה כי יעוכב ביצועו של פסק-הדין נשוא הבקשה להארכת מועד וכי תבחן שוב ההחלטה מיום 23.2.06. כבוד הרשמת, בהחלטה מיום 27.8.2006, דחתה את הבקשה בציינה: "משניתנה החלטתי בבקשה להארכת מועד, אין בסמכותי להידרש לבקשה לעיון חוזר בהחלטה זו. הדרך לתקוף את החלטתי הינה באמצעות הגשת ערעור על החלטת רשם בכפוף למועדים הקבועים לכך בדין". על החלטה אחרונה זו, לכאורה, משיגים המערערים בפני. ואולם בפועל מפנים הם טענות כנגד עצם ההחלטה שלא להאריך להם את המועד. לא למותר לציין כי לא הוגשה מטעמם בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת מיום 23.2.2006 – היא ההחלטה האמיתית שעליה הם מלינים. אכן, האופן בו בחרו המערערים לכלכל את עניינים בכל הנוגע לקידום הערעור שהם מעוניינים להגיש על החלטת בית המשפט קמא מעלה תמיהות, ומכל מקום אין כל עילה להתערבות בהחלטת כבוד הרשמת.

הערעור נדחה. המערערים ישאו בשכר-טרחת עורך-הדין של המשיב בסכום של 10,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ט בטבת התשס"ז (9.1.07).