פרויס הסגיל והדי נ' המוסד לביטוח לאומי ואח'

פסק-דין

השופטת א' חיות:

עניינה של העתירה שבפנינו בהחלטתו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 14.12.2005 (כבוד השופט י' פליטמן) בבר"ע 448/05, בה נדחתה בקשת רשות הערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.

1.העותר מוכר על ידי המשיב כזכאי לקצבת נכות. בין השנים 1990-1987 היה העותר זכאי לגמלת שירותים מיוחדים לפי סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: הגמלה). בשנת 2001 נדחתה תביעתו של העותר לחידוש קבלת הגמלה. ערר שהגיש העותר לוועדת העררים לשירותים מיוחדים נדחה, וכן נדחה ערעור שהגיש בעניין זה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (ב"ל 2199/02). העותר פנה בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 121/03), אשר החליט להחזיר את עניינו לוועדת הערר על מנת שזו תבחן פעם נוספת את יכולת התפקוד של העותר ואת זכאותו לגמלה. ועדת הערר שבה ובחנה את עניינו של העותר, כאמור, אך החליטה גם זו הפעם כי הוא אינו זכאי לקבלת הגמלה. ערעור שהגיש העותר לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע על החלטה זו (ב"ל 2846/04) נדחה, וכך גם בקשת רשות הערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי (בר"ע 448/05).

2.עיקר טענתו של העותר בפנינו היא כי ההחלטות אשר ניתנו בעניינו מתעלמות מכך שבעבר הוכר כזכאי לגמלה. העותר מפנה בהקשר זה לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע מח/0-179 מיום 27.1.1989, בו נזכרת זכאותו כאמור. העותר מלין על כך שכיום גורמים שונים מנסים להכשיל את יכולתו לממש את זכאותו לגמלה, ומבקש כי זכאותו תוכר באופן רטרואקטיבי החל משנת 1987.

3.דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא, כי בית משפט זה אינו מתערב בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה אלא באותם מקרים חריגים בהם מתגלה טעות משפטית מהותית אשר הצדק מחייב את תיקונה (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693, והשוו: בג"ץ 2619/04 בסון נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם)). עניינו של העותר אינו בא בגדר מקרים חריגים אלה.

העתירה נדחית.

ניתן היום, ט"ז אדר, תשס"ו (16.03.06).