חיים עמית נ' חב' " השמירה" בע''מ

פסק-דין

בבית המשפט העליון

בג"ץ 10652/03

בפני:

כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן

העותר:

חיים עמית

נ ג ד

המשיבים:

1.חב' "השמירה" בע''מ

2.בית הדין הארצי לעבודה

עתירה למתן צו על-תנאי

בשם העותר: בעצמו

בשם המשיבה 1: עו"ד שלמה בכור

פסק - דין

השופט א' א' לוי

העותר, חיים עמית, הגיש בשנת 1999 לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, תביעה כנגד מעסיקתו לשעבר, חברת השמירה בע"מ (להלן: "המשיבה"), ובה עתר לחייבה לשלם לו פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי חגים, פדיון חופשה, ופיצוי בגין אי-הפרשת תגמולים למבטחים. ביום 29.6.00 החליט בית הדין האזורי לקבל את תביעת העותר בחלקה, וחייב את המשיבה לשלם לעותר דמי חגים ופדיון חופשה. מאידך, נדחתה תביעתו לפיצויי פיטורים ולתשלום בגין הודעה מוקדמת, הוצאות כביסה, ופיצוי בגין אי-העברת ההפרשה לתגמולים.

בעקבות כך הגיש המבקש בקשה לרשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בהחלטות מיום 13.11.00 ו-29.11.00 דחה בית הדין את הבקשה לרשות ערעור, למעט בסוגיה אחת – אי-העברת ההפרשות לתגמולים למבטחים. ביום 21.1.02, ובמהלך הדיון בערעור, הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין, ובמסגרתה התחייבה המשיבה לשלם לעותר "...לסילוק מלא של תביעתו וערעורו סך של 900 ₪ תוך 20 ימים...". כבר עתה נציין, כי העותר לא טרח להזכיר עובדה אחרונה זו בעתירתו, ולמדנו עליה לראשונה רק מתגובת המשיבה.

בעתירה שהגיש לבית משפט זה, מבקש העותר כי נורה על ביטול החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 13.11.00, בה נדחתה בקשתו לקבלתה של רשות לערער כנגד חלקיו האחרים של פסק דינו של בית הדין האזורי.

כידוע, הלכה פסוקה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו מתערב בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, למעט במקרים חריגים בהם נמצא כי פסק הדין לוקה בטעות משפטית מהותית, או כאשר הצדק מחייב לעשות זאת לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה (השוו בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1), 828, 840; בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1), 673, 693; בג"ץ 5105/95 מודזגברישווילי נ' התעשייה האווירית, פ"ד נב(1), 459, 474). עניינו של העותר אינו נמנה על אלה. בית הדין הארצי לא נתפס לטעות משפטית, הואיל והחלטתו התבססה על הלכה הנוהגת מימים ימימה, ולפיה אין בית משפט שלערעור נוהג להתערב בהכרעות שבעובדה המתקבלות בערכאה הדיונית, וכזו היתה ההכרעה בעניינו של העותר בבית הדין האזורי לעבודה. יתרה מכך, העתירה לוקה בשני פגמים נוספים: שיהוי ניכר בהגשתה (חלפו למעלה משלוש שנים מאז ניתנה ההחלטה נושא הבקשה), ואי-גילוי העובדה כי בין העותר למשיבה נחתם בחודש ינואר 2002 הסכם פשרה "לסילוק מלא של תביעתו וערעורו".

בנסיבות אלו שוב אין מנוס מהמסקנה כי לא הוכחה עילה להתערבותו של בית משפט זה, ועל כן דינה של העתירה להדחות על הסף.

העתירה נדחית. העותר ישא בהוצאות המשיבה בסכום של 1000 ₪.

ניתן היום, י"ז באדר תשס"ד (10.3.2004).