עיידה אבו שהאב ואח' נ' שר הפנים

פסק-דין

העותרת 1, אזרחית ישראל, נישאה לעותר 2, תושב האזור, בשנת 1999. השניים הגישו בקשה לאיחוד משפחות בשנת 2001, ובחודש יוני באותה שנה נכנס העותר 2 להליך המדורג. העותר 2 מחזיק בהיתר כניסה לישראל, אשר תוקפו מוארך מעת לעת ומתגורר בארץ עם העותרת ועם שני ילדיהם. לעותרים נמסר כי אין באפשרות המשיב ליתן לעותר 2 מעמד קבע בישראל וזאת על פי החלטת הממשלה מיום 12.5.02 והוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: הוראת השעה). מכאן העתירה שבפנינו, בה מבקשים העותרים כי תינתן לעותר 2 אזרחות ישראלית.

דין העתירה להידחות על הסף. ההוראה הקבועה בחוק הוראת שעה אינה מאפשרת לעותר 2 לשדרג את מעמדו בישראל למעמד קבע או לזכות באזרחות ישראלית, אלא בנסיבות המיוחדות הקבועות בסעיף 3ג להוראת השעה, שעניינן תרומתו המיוחדת של תושב האזור או בן משפחתו למדינה. זאת, על אף שהבקשה להסדרת מעמדו של העותר 2 הוגשה לפני שהתקבלה החלטת הממשלה מיום 12.5.02. לעת הזו – וכל עוד עומדת הוראת השעה בתוקפה – לא יוכל בית משפט זה להיעתר לעתירות שעניינן הענקת אזרחות לתושבי האזור מכוח בקשות לאיחוד משפחות. כידוע, בפני בית משפט זה תלויות ועומדות עתירות עקרוניות המערערות על עצם תוקפה של הוראת השעה. לעותרים שמורה זכותם לשוב ולפנות לרשויות המוסמכות עם מתן ההכרעה באותן עתירות, אם תימצא להם עילה לכך.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, ב' בטבת התשס"ו (2.1.2006).