מיכאל אורלובסקי ואח' נ' מדינת ישראל

פסק-דין

השופטת י' וילנר:

1.עתירה זו מכוונת נגד החלטת בית משפט השלום בקריות (השופט מ' עלי) בצ"ם 65188-12-17 שניתנה ביום 18.1.2018 (להלן: ההחלטה), בה הורה בית המשפט על סגירת נכס של העותרים המצוי בשדרות ההסתדרות בחיפה, ואשר לגביו טענה משטרת ישראל כי הוא משמש אכסניה לעיסוק בזנות.

2.החלטת בית משפט השלום ניתנה מתוקף סמכותו הקבועה בסעיף 78(א) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת המשטרה), הקובע כלהלן:

"היה נראה שיש התקהלות בלתי חוקית, התפרעות או הפרעת השלום, או שיש יסוד סביר לחשוש לה, רשאי הממונה או שופט או קצין משטרה בכיר להורות לבעל בית קפה או מקום אחר שיש לציבור גישה אליו ואיננו מקום שניתן עליו רשיון למכירת משקאות משכרים, או לבעל מועדון, או לבעל רשיון לפתיחתם או לניהולם של אלה – שיסגור את החצרים לזמן שנותן הצו יראה לנכון".

הסמכות להוציא צו סגירה לחצרים לפי סעיף זה נתונה הן לגורם מינהלי – ממונה על המחוז במשטרה או קצין משטרה בכיר, והן לגורם שיפוטי – שופט שלום או מחוזי (כעולה מסעיף ההגדרות לפקודת המשטרה). לטענת העותרים, המשיגים כאמור על החלטת בית משפט השלום, הסמכות לדון בהשגה על הוצאת צו מכוח סעיף 78(א) לפקודת המשטרה נתונה לבית משפט זה, מכוח סמכותו הקבועה בסעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה.

3.דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי העומד לעותרים.

כאמור, סעיף 78(א) לפקודת המשטרה קובע שני מסלולים לסגירת חצרים – מסלול מנהלי (הממונה או קצין המשטרה) ומסלול שיפוטי. שיקול הדעת באיזה מסלול לבחור נתון למשטרה. בענייננו, בחרה המשטרה לפנות לבית משפט השלום על-מנת שיוציא צו סגירה לנכסם של העותרים, ובית המשפט נענה לבקשה זו. המסלול להשיג על החלטה שיפוטית שניתנה על-ידי שופט שלום היא על-ידי הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, לפי העניין, לבית המשפט המחוזי(ראו: סעיף 52 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). לפיכך, השגה על החלטה כאמור אינה בדרך של הגשת עתירה לבית משפט זה.

אמנם קיימת בפסיקת בתי המשפט המחוזיים מחלוקת בשאלה למי הסמכות לדון בהשגה על צו שניתן מכוח סעיף 78(א) על-ידי הגורם המינהלי – האם סמכות זו נתונה לבג"ץ, לבית המשפט לעניינים מינהליים או לבית משפט השלום (ראו: סעיף 15 להחלטת בית משפט השלום; צ"ם (ראשל"צ) 3389-03-16 פרץ נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (3.3.2016)). ואולם, כאמור, משעה שההחלטה בענייננו ניתנה על ידי בית המשפט השלום ולא על ידי הגורם המינהלי, הרי שהסמכות לדון בהשגה נתונה כאמור לבית המשפט המחוזי.

סוף דבר: העתירה נדחית על הסף לנוכח קיומו של סעד חלופי.

ניתן היום, כ"ח בשבט התשע"ח (13.2.2018).