יצחק ששון נ' רשם האגודות השיתופיות ואח'

פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

1.המשיבה 2 הינה אגודה שיתופית המשמשת בעיקרה לאספקת מים (להלן: האגודה). העותר הינו חבר באגודה. העותר שיווק באמצעות האגודה תפוחים שגידל לחברה אחרת (להלן: החברה). במהלך השנים חויב וזוכה כרטיסו של העותר באגודה בהתאם להפסדים והרווחים של החברה, כאשר הם מחושבים בהתאם לחלקו היחסי של העותר בשיווק פרי לחברה במהלך חמש השנים שקדמו למועד החישוב. אופן חישוב זה נעשה באופן זהה בנוגע לכל חברי האגודה. העותר הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות במסגרתה עתר לבטל חיוב בסך של 1,716 ₪ שחייבה אותו האגודה וטען כי חויב בסכום זה שלא כדין. בהתאם להוראות תקנון האגודה הועבר הסכסוך לבוררות, אשר במהלכה הורחב הדיון בהסכמה לחיוב נוסף שהעותר טען לביטולו בסך של 1,051 ₪. הבורר דן בכל טענותיו של העותר ודחה אותן אחת לאחת. לפיכך נדחתה תביעתו של העותר והוא חויב לשאת בהוצאות הבוררות. על החלטה זו ערער העותר בפני רשם האגודות השיתופיות בהתאם לסעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות. הרשם דחה את טענת העותר כי על ההליך היה להתנהל בבית המשפט ועל פי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות) וקבע כי בהתאם לתקנון האגודה יפתרו הסכסוכים בין חברי האגודה לאגודה לפני בורר בהתאם לסעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות, ולפיכך לא ברור על מה סומך העותר את טענותיו בעניין זה. כן דחה הרשם את שאר טענותיו של העותר בערעור. על החלטת הרשם הגיש העותר ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט מחק את הערעור בטענה שחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 אינו כולל ערעורים על החלטות רשם האגודות השיתופיות בענייני בוררות בסכסוכים.

2.העותר מעלה שלל טענות כנגד כל אחת ואחת מקביעותיו של רשם האגודות השיתופיות. לאחר שעיינתי בטענות הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו מתערב בהחלטות רשם האגודות השיתופיות בהתאם לסעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות אלא כאשר נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטתו וכאשר הצדק מחייב התערבות זו (ראו בג"ץ 3815/92 פיין נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד מז(2) 424 (1993)). איני סבורה כי מקרה זה עונה על התנאים הללו ולפיכך דין העתירה להידחות.

ניתנה היום, ח' באדר תשס"ז (26.2.07).