ערן שמאי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. עניינה של העתירה בבקשת העותר כי יבוטל פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 25.12.08 בעב"ל 84/08, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה מיום 17.12.07 בב"ל 5225/05; באותו הליך נדחתה תביעת העותר להכיר באוטם שריר הלב, בו לקה, כתאונת עבודה. כן התבקש מינוי מומחה רפואי אחר מזה שמינה בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.

ב. העותר , יליד 1960, שימש בתפקיד מנהל מחסן בראשון לציון. ביום 29.6.04 קיבלו העותר ועובד נוסף סחורה שהובאה למחסן, וסידרוה במשך ארבע שעות. לאחר האירוע חש העותר חולשה. ביום 1.7.04 הופנה העותר לחדר מיון, בעקבות תלונות על כאבים בחזה. העותר אושפז ביחידה לטיפול נמרץ, שם עבר צינתור, ונקבע כי לקה באוטם שריר הלב. בית הדין האזורי מינה, בהסכמת הצדדים, מומחה אשר יבחן את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הופעת אוטם שריר הלב. בית הדין האזורי אימץ את מסקנות המומחה, אשר קבע העדר קשר סיבתי בין האירוע לבין הופעתו של אוטם שריר הלב.

ג. בית הדין הארצי דחה את הערעור, וציין בפסק דינו כי לכל טענותיו של העותר יש מענה הולם בחומר הראיות, בחוות דעת המומחה ובתשובותיו, צוין, כי חוות דעתו של המומחה מקיפה ומפורטת במיוחד, ואינה מותירה שאלות שלא הושב עליהן; נאמר כי חוות הדעת התייחסה לכל ההיבטים והשאלות שהעלה העותר, ונתנה להם תשובות מדודות ושקולות, והתמונה הכוללת מצביעה על מסקנה חד משמעית של העדר קשר סיבתי בין האירוע החריג לאוטם שריר הלב.

ד. מכאן העתירה שבפנינו. עיקר הנטען בה הוא, כי מונה מומחה שעמדתו העקרונית סותרת את ההלכה והדין הנוהגים. מינוי זה פסול מעיקרו על פי הטענה, שכן עמדתו העקרונית של המומחה צפויה להשליך גם על ראייתו באשר למכלול הנתונים העומדים בפניו.

ה. כידוע, בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בהחלטותיו של בית הדין הארצי, נעשית אך מקום בו מתגלית טעות משפטית מהותית אשר הצדק דורש תיקונה (ראו בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ (1) 673; בג"צ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810). לא זה המקרה שלפנינו. איננו סבורים כי נפלה בהכרעותיהם של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי טעות משפטית מהותית המצדיקה התערבותנו בתחום המצוי במומחיותם. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו, אשר אושר לימים על ידי בית הדין הארצי, ממצאים עובדתיים, בעקבות חוות הדעת שהוצגה בפניו, ובהתייחס בהרחבה לטענות העותר ולחוות הדעת. המומחה בנידון דידן נתמנה על ידי בית הדין בהסכמת הצדדים. חוות דעתו אינה באה תחת שיקול דעתו של בית המשפט, אך בתחומים מקצועיים מדובר בכלי עזר נחוץ (ע"א 9499/07 פלאס נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם); ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ- מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי (לא פורסם)). ברי כי ככל שלאחד הצדדים השגה על מינוי מומחה, המועד להעלאתה הוא עובר למינוי (או לעתים עם המינוי), אך לא לאחר שחוות דעתו לא נשאה חן בעיני מי מהם, שאם לא כן, אין לדבר סוף. קשה להידרש גם לטענה הספציפית כי יש למנות כמומחים רק מי שגישתם היא על פי הדין הנוהג, שכן המומחה אינו פרשן הדין, דבר המצוי בתחומו של בית הדין (או בית המשפט), ואף שיש משקל לחוות דעת המומחה, הפוסק הוא בית הדין, שניתן כמובן לשכנעו לפי הצורך בגישה שונה, על ידי חקירת המומחה ועוד.

ו. אין בידינו, איפוא, להיעתר למבוקש.

ניתן היום, ט' באדר התש"ע (23.2.2010).