מארכיון בית המשפטעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק
אמטיר בסימה נ' שר הפנים ואח'
פסק הדין בבג"ץ 1461/98 ניתן ביום 9 בפברואר 2000.
ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
התיק נדון לפני הרכב של 3 שופטים, ופסק הדין ניתן ביום 9 בפברואר 2000.
- בית המשפט
- בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
- מקרה
- בג"ץ 1461/98
- נפתח
- 1998
- ניתן
- 9 בפברואר 2000
- משך
- שני עמודים
ההרכב
- מישאל חשין
- יצחק זמיר
- דורית ביניש
כך מצטטים את פסק הדין.
בג"ץ 1461/98 אמטיר בסימה נ' שר הפנים ואח' (9.2.2000)
הנוסח המלא של פסק הדין.
ב בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 1461/98
בפני: כבוד השופט מ' חשין · כבוד השופט י' זמיר · כבוד השופטת ד' ביניש · העותר
ת: אמטיר בסימה
נגד
המשיבים: 1. שר הפנים · 2. מנכ"ל משרד הפנים · 3. מנהל הלשכה האיזורית למינהל האוכלוסין · בחדרה · 4. היועץ המשפטי לממשלה · תאריך הישיבה: כ"ד בשבט התש"ס (31.1.2000) · בשם · העותרת: אין הופעה · בשם
המשיבים: עו"ד ענר הלמן · עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
פסק-דין
העותרת לא התייצבה בבית-המשפט למרות שקיבלה הזמנה על מועד הדיון. מר רמי בורהם מעמותת "אח"י - סיוע לסייענים" צלצל למזכירות בית-המשפט, והודיע כי העותרת בחוץ-לארץ וכי מטעם זה לא התייצבה לדיון למרות שהודעה לדיון נמסרה לה.
בנסיבות אלו איננו מוצאים הצדק להשאיר את העתירה תלויה ועומדת, ואנו מורים על מחיקתה.
נוסיף ונאמר כי העתירה הינה כללית ביותר ולוקה בהיעדר פרטים שלעניין. בהחלטה שמיום 11.3.98 הודענו לעותרת כי שומה עליה לעשות ל"השלמת הראוי להשלמה" בעתירה, אך השלמה לא זכינו לראות. אם תבקש העותרת לחדש את עתירתה שומה יהיה עליה לכתוב עתירה חדשה ובה פרטים לעניין, כנדרש.
היום, כ"ד בשבט התש"ס (31.1.2000).
שופטשופטש ופטת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.
- אשחאם יוסרא נ' שר הפנים ואח'בג"ץ 1464/98 · 9 בפברואר 2000
- בסאם חאמד נ' פרקליט מחוז ירושלים - עו"ד משה לדור ואח'בג"ץ 2935/99 · 9 בפברואר 2000
- חבר הכנסת חיים כץ ואח' נ' ממשלת ישראל ואח'בג"ץ 30/00 · 9 בפברואר 2000
- דוד שפי ואח' נ' עזבון המנוחה שושנה שדז'ונסקי ז"ל ואח'רע"א 1711/98 · 7 בפברואר 2000
- עודה אחמד מחמד זהראן ואח' נ' שירות הבטחון הכללי ואח'בג"ץ 988/00 · 7 בפברואר 2000
- חמיד אלעתיקה אל עזזמה נ' מדינת ישראלבג"ץ 51/00 · 7 בפברואר 2000