בן ציון פנקס נ' בית הדין הארצי עבודה בירושלים ואח'

פסק-דין

הנשיאה ד' ביניש:

1.העתירה שלפנינו עוררה שאלה בדבר פרשנות תקנה 37(10)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1965 (להלן: התקנה), העוסקת באופן קביעת דרגת נכות לנכים הסובלים מפריצת דיסק. וזו לשון התקנה:

"עמוד השדרה

תסמונת של בקע הדיסקוס (Hernia disci syndrome)

א. ...

ב. כשקיימות הפרעות: ייקבעו אחוזי הנכות בהתאם להגבלת התנועות בקטע של עמוד השדרה המתאים, או בהתאם לממצא הנוירולוגי".

העותר ביקש מאיתנו להורות על בטלות פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 254/08 בן ציון פנקס נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 4.11.2008) בו נקבע כי לא ניתן לקבוע את דרגת נכותו על פי התקנה בהתחשב הן בפגיעה האורתופדית והן בפגיעה הנוירולוגית מהן הוא סובל, אלא יש להתחשב אך בפגיעה שמקנה את דרגת הנכות הגבוהה מבין השתיים. חלף זאת, ביקש מאיתנו העותר להורות כי יש לפרש את התקנה באופן שיאפשר לקבוע את דרגת הנכות על פי הפגימות השונות מהן סובל נפגע העבודה, כך שאם ימצא כי הוא לוקה בשתי פגימות נפרדות שאינן תלויות זו בזו, ייקבעו לו שני סעיפי ליקוי נפרדים באופן ששיעור נכותו המצטבר ישקף את מלוא פגימותיו.

2.בדיון שנערך לפנינו ביום 12.7.2010 ביקשנו מבאת-כוח המוסד לביטוח לאומי (להלן: המשיב) להציג בפנינו את עמדת המשיב ביחס לשאלת קיומה של הצדקה רפואית, במובחן מלשונית ומשפטית, לפרשנות התקנה באופן שלו טוען העותר. ואכן, ביום 16.12.2010 הודיענו המשיב כי לאחר שנבחנה פרשנות העותר על ידי ועדה של מומחים רפואיים מתחום האורטופדיה והנוירולוגיה, נמצא כי "אין זה נכון מבחינה רפואית להגביל את הנכות עקב בקע דיסק לנזק אורטופדי או נוירולוגי מבלי שאפשר לפסוק נכות בגין שני הליקויים גם יחד. הגבלה זו הינה טעות מהותית". לפיכך, שינה המשיב את עמדתו וכעת הוא שותף לעמדת העותר לפיה התקנה מאפשרת קביעת נכות נוירולוגית בלבד, קביעת נכות אורתופדית בלבד, וקביעת נכות נוירולוגית ואורתופדית גם יחד. המשיב הדגיש כי הסכמתו האמורה לפרשנות המילה "או" המופיעה בתקנה כ"ו/או" הינה נקודתית בלבד ביחס לתקנה שבה עסקינן, וכי אין בה כדי להוות הסכמה לשינוי פרשני כאמור בכל סעיף חוק או תקנה אחרת הכוללים את המילה "או".

3.באשר לתחולת הפרשנות החדשה של התקנה על נכים בעלי נכות אורתופדית ונוירולוגית כאחד כתוצאה מפריצת דיסק, הודיע המשיב ביום 10.2.2011 כי הוא מקבל את הצעת העותר (שהועלתה בהודעתו מיום 12.1.2011) לפיה "מבוטח אשר קיבל נכות רק עבור פגיעה אורתופדית או נוירולוגית, למרות שהוא סובל משתי פגיעות אלה, יוכל להגיש בקשה להחמרת מצב – אף אם מצבו הרפואי לא השתנה – וזאת בהתבסס על שינוי ההלכה. אם אכן למבוטח זה ישנן שתי פגיעות, אך, כתוצאה מהתקנה, הוא לא קיבל את המגיע לו בדין תוכל הוועדה הרפואית לתקן את המעוות".

4.במצב דברים זה, ראינו בעמדת המשיב הסכמה לראות בעתירה כאילו ניתן בה צו על תנאי וכן הסכמה להוצאת צו מוחלט בכל הנוגע לפרשנות תקנה 37(10)(ב), כפי שהוצגה בתגובות שהוגשו מטעמו.

לפיכך, מבוטל בזה פסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 254/08, ומעתה ואילך תיקבע דרגת הנכות על פי התקנה בהתאם לאמור בסעיף 2 לפסק-דיננו זה.

המשיב 2 ישא בשכר טרחה והוצאות העותר בסכום כולל של 20,000 ₪.

ניתן היום, א' באדר ב' התשע"א (7.3.2011).