מחאגנה אחמד נ' מדינת ישראל

פסק-דין

ב בית המשפט העליון

רע"פ 97 / 1819

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המ בקש: מחאג'נה אחמד

נגד

המשיב ה: מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט

המחוזי בנצרת מיום 6.3.97 בע"פ 282/96 שניתן

על ידי כבוד השופט מנחם בן דוד

בשם המ בקש: עו"ד מועין דבאח

בשם המשיב ה: עו"ד אריה פטר

החלטה

1.אחמד מחאג'נה (להלן - המבקש) הורשע בבית משפט השלום לתעבורה בנצרת, על פי הודאתו, בנהיגה בזמן פסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה ובנהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף בניגוד לתקנה 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (ת.פ. 6161880-7). בנוסף, צורף, לבקשת סניגורו, תיק תנועה שעניינו נהיגת רכב ללא רשיון רכב תקף. עבירה בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה. אף בו הודה המבקש והורשע (ת.פ. 61618815). שני התיקים מתייחסים לאותו אירוע. בין סניגורו של המבקש לבין התביעה נערכה עיסקת טיעון. בית המשפט אימצה. המבקש נידון לעשרים וארבעה חודשי מאסר, מתוכם שניים-עשר לריצוי בפועל. כן, הופעל מאסר על תנאי של שניים-עשר חודשים, אשר נגזר על המבקש בת.פ. 6161041-6, באופן חופף. המבקש נפסל מלקבל או מלהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של חמש שנים. ערעורו לבית המשפט המחוזי בנצרת נדחה (ע"פ 282/96, על ידי כבוד השופט מ' בן דוד).

2.בפנינו טוען המבקש כלהלן: האחת, כי כתב האישום בו הודה הינו פגום. לא צויין התיק מכוחו נפסל מלנהוג. השניה, הודאתו בפני בית משפט קמא בטעות יסודה, שכן הוא ישב ברכב, אך לא נהג בו. השלישית, כי עסקת הטיעון, מכוחה הורשע, אינה ברורה. הרביעית, כי צרוף התיק הנוסף (6161881-5) בו הורשע, נעשה שלא כדין. הצרוף קדם להרשעה בתיק העיקרי. לבסוף, כי העונש שהושת עליו הינו חמור. יש מקום להפחיתו.

3.דין הבקשה להידחות. אין מקום להעלות טענות לפגם בכתב האישום בשלב זה. המבקש אף אינו מכחיש כי היה "בפסילה" מלנהוג במועד ביצוע העבירות. אשר לפגמים שנפלו בהודאתו בבית המשפט קמא, הטענה נידונה על ידי בית המשפט המחוזי ונדחתה. לא מצאנו מקום להתערב. לבסוף, אכן, הצדדים מסכימים כי צרוף התיקים נעשה שלא כדין. עם זאת, טענה זו מועלית לראשונה בפנינו. כן, עיון בפרוטוקול בית המשפט קמא מלמד שהצירוף, קודם להרשעה, נעשה לבקשת הסניגור. במצב זה נפל פגם טכני בהליך. למבקש לא נגרם עיוות דין. אין בבקשה כדי לבסס עילה למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' בניסן התשנ"ז (14.4.97).