מירון אלחנן נ' עיריית ירושלים ואח'

פסק-דין

בית משפט זה אינו ערכאה מתאימה לדון בעתירה ככל שהיא מתייחסת לפסק הדין שניתן על ידי רשמת בית משפט השלום בירושלים (המשיבה 2) ביום 13.9.98 בעקבות החלטתה מיום 27.7.98. דרכו של העותר, היא הדרך הראויה, היתה פתוחה בפניו להגיש ערעור אל בית המשפט המחוזי. אין זה ראוי לעקוף את דרך הערעור אל בית המשפט המחוזי באמצעות עתירה לבית משפט זה.

במאמר מוסגר נאמר כי באופן עקרוני העותר היה רשאי להעלות בפני בית משפט השלום, לרבות רשמת של בית משפט זה, לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984-, כל טענה שניתן להעלות בפני בית משפט זה כדי להוכיח כי החלטה מהחלטות העיריה (המשיבה 1) הינה בטלה.

נראה כי העותר החמיץ את המועד להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי. אם בכל זאת, הוא יבקש להגיש ערעור כזה, יש בידו לפנות אל עיריית ירושלים (המשיבה 1) ולבקש הסכמתה להארכת המועד. חזקה על העיריה כי בנסיבות המקרה תשקול בקשה כזאת בכובד ראש.

אולם אם העותר מבקש לתקוף בבית משפט זה את המדיניות הכללית של עיריית ירושלים לגבי תשלום ארנונה (להבדיל מעניינים הנוגעים לביצוע פסק הדין שניתן נגדו) יהיה עליו להגיש עתירה חדשה ונפרדת בעניינים אלה.

העתירה נדחית.

ניתן היום, ב' בשבט תשנ"ט (19.1.99).