יגאל גיל נ' כבוד השופט סלים ג'ובראן, בית המשפט העליון ואח'

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

עניינה של עתירה זו בבקשתו של העותר כי נבטל מספר החלטות שנתן בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן), שבמסגרתן נדחה ערעור העותר על החלטת הרשם ג' שני שלא להאריך מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.העותר הגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה את ערעורו על פסק-דין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. הבקשה הוגשה קודם שחלף המועד להגשת בקשת הרשות לערער. הרשם ג' שני דחה את הבקשה להארכת מועד, לאחר שמצא כי לא הוצג הסבר משכנע למתן הארכה המבוקשת. ערעור העותר על החלטת הרשם נדחה בפסק-דינו של השופט ס' ג'ובראן מיום 24.1.2012 (בש"פ 9667/11), שניתן לאחר שחלף המועד להגשת בקשת הערעור. העותר הגיש בקשה לתיקון טעות בפסק-דינו של השופט ס' ג'ובראן, שבה טען כי לא נקבע בו מועד חדש להגשת בקשת רשות הערעור, עקב חלוף המועד המקורי להגשת ההליך. בקשה זו נדחתה בהחלטת השופט ס' ג'ובראן מיום 12.2.2012, שבה קבע כי אין לראות בערעור על החלטת הרשם משום בקשה לעיכוב ביצוע אשר הגשתו עוצרת את מניין הימים להגשת ההליך. כן נקבע כי משדחה הרשם את בקשת העותר להארכת מועד, היה עליו להגיש – למען הזהירות – את בקשת רשות הערעור בגדר המועד הקבוע בחוק. בעקבות החלטה זו הגיש העותר בקשה לעיון מחדש בהחלטה. בקשה זו נדחתה. בקשה נוספת של העותר ל"מתן נימוקים" נדחתה אף היא.

2.העתירה שלפנינו מכוונת להחלטות האמורות של בית משפט זה. העותר מעלה שלל טענות נגד ההחלטות המתוארות. בין היתר טוען העותר כי נפגעה זכותו החוקתית לגישה לערכאות; כי ההחלטות נושא העתירה חורגות ממתחם הסבירות בצורה קיצונית; ואף כי החלטות בית המשפט נתקבלו בחוסר סמכות.

3.דין העתירה להידחות על הסף. הלכה מושרשת היא שבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות של ערכאות השיפוט האחרות, לרבות על פסקי דין והחלטות של בית המשפט העליון בשבתו כערכאת ערעור עליונה, אלא אם כן עולה טענה היורדת לשורשו של ההליך השיפוטי כגון חוסר סמכות או שרירות קיצונית בתחום המשפט המינהלי (בג"ץ 2004/12 אלקובי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.3.2012); בג"ץ 9718/06 גיל נ' פרזנטי (לא פורסם, 30.11.2006)). כמו-כן, כלל פסוק הוא שמותב אחד אינו יושב כערכאת ערעור על מותב אחר של בית משפט זה (בג"ץ 4839/10 שטרן נ' השופט אדמונד לוי (לא פורסם, 24.06.2010)). אין המקרה דנן בא בגדרם של מקרים חריגים אלו. טענותיו של העותר לחריגה מסמכות נטענו בעלמא, ונראה כי טענותיו הן טענות ערעוריות על הכרעת בית המשפט לגופה ועל השגיאות שלכאורה נפלו בה. העותר מיצה את ההליכים המשפטיים העומדים לרשותו, ואינו מרוצה מן התוצאה שנפסקה בסופו של יום. ברי כי אין בכך כדי להצדיק את התערבות בית המשפט הגבוה לצדק ששמורה למקרים חריגים כמתואר לעיל.

העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, י"ח באדר התשע"ב (12.3.2012).