אליהו טל שמואל נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין

השופט י' עמית:

1.לפנינו עתירה למתן צו על תנאי "נגד המוסד לביטוח לאומי, שיבוא וינמק מדוע לא יבוטל פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה שניתן ביום 31.10.2001".

העותר מייצג את עצמו, וככל שעלה בידי לדלות מהעתירה החסרה, בפסק דין שניתן בבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל (ארצי) 161/99 המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו שמואל, לז (2002) 145, 166-165 (31.10.2001)) התקבל ערעור המוסד לביטוח לאומי ונקבעו לעותר 0% נכות יציבה החל מיום 16.2.1998, בהיעדר קשר סיבתי בין תאונת העבודה שארעה לעותר ביום 9.12.1997 לפגיעה בגבו. לטענת העותר, במכתב משנת 2005 הכיר המוסד לביטוח לאומי בקיומו של קשר סיבתי בין הדברים, ואף על פי כן בקשותיו לבית הדין הארצי לעבודה לעיון חוזר ולתיקון טעות בפסק הדין נדחו (החלטת הרשם א' סופר מיום 23.11.2010; החלטת השופט י' פליטמן מיום 8.11.2012. להלן: ההחלטות).

2.דין העתירה להידחות על הסף, אף בלא צורך בתגובה.

המבקש פנה לבית הדין לעבודה בבקשה "לתקן" את פסק דינו, שניתן חמש שנים קודם להגשת הבקשה הראשונה ושבע שנים קודם להגשת הבקשה השנייה. מעבר לשיהוי הרב, הרי שאין מקום לפניה כאמור, שכן פסק דינו של ביה"ד לעבודה עסק בשאלה משפטית, ומשניתן פסק הדין, סיים בית המשפט את מלאכתו והבקשה אינה בבחינת "תיקון טעות". ככל שחלה התפתחות חדשה בגינה מצא הביטוח הלאומי להכיר בקשר סיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בגב, וככל שנקבעה למבקש נכות צמיתה המזכה אותו בגימלה (מכתב הביטוח הלאומי משנת 2005 מתייחס לדמי פגיעה בלבד), ייכבד העותר ויפנה למוסד לביטוח לאומי בהליכים המקובלים.

4.העתירה נדחית. משלא נתקבלה תגובה ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' בניסן התשע"ג (20.3.2013).