נסטסה ניקולאי נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

הנשיאה ד' ביניש:

העותר, אזרח רומני השוהה בארץ משנת 1994 (בשנים הראשונות יצא ונכנס לסירוגין), מבקש אזרחות ישראלית על יסוד טיעוניו כי הוא נשוי לאשה אזרחית ישראלית. בעבר הכיר המשיב בנישואיו אלה של העותר לצורך "ההסדר המדורג". עם זאת בטרם הושלם "ההסדר המדורג", או בסמוך לאותה תקופה, הורעו יחסיו עם בת זוגו ומפיה נמסר למשיב כי אינה מעוניינת במתן המעמד לעותר. בא-כוח העותר טען בפנינו כי אילו נענתה בקשתו בסמוך למועד שהוגשה היה זכאי כבר לקבלת המעמד המבוקש. אין לטענה זו על מה שתסמוך. אין מדובר בזכות שנרכשה על ידי העותר ללא קיום הקשר הזוגי עם האשה שנישא לה בשנת 2001 ובתקופה הרלוונטית, ככל הנראה ב-2005 או 2006 נפרדו למעשה, אף כי בא-כוח העותר טען כי הקשר בין בני הזוג מתקיים גם כיום.

במצב דברים זה העותר לא הניח תשתית עובדתית מספקת לביסוס זכות לקבלת מעמד מחייב ברמה של אזרחות. באת-כוח המשיבה טענה בפנינו כי העותר כבר שוהה שנתיים שלא כדין בישראל כיוון שלא ניתנה לו אשרת שהייה מאז פקיעת האשרה וסיום "ההסדר המדורג", ולכן היה עליו לצאת את הארץ. אכן, העותר לא יצא מהארץ עם פקיעת האשרה. אף על פי כן סברנו כי על יסוד השתלשלות העובדות כפי שנפרשה בפנינו, שהותו הממושכת בישראל ונישואיו שהוכרו על ידי המשיב שנמשכו מספר שנים, אין למנוע מהעותר לפנות למשיב בבקשה ליתן לו מעמד לפי חוק הכניסה לישראל. אם יסורב יוכל לעתור לבית המשפט המנהלי בעתירה כנגד ההחלטה לפי חוק הכניסה לישראל.

לפיכך העתירה נדחית. העותר לא יגורש מהארץ אם יפנה למשרד הפנים בתוך 45 ימים; ולאחר מכן אם יסורב ותוגש עתירה יכריע בשאלת המשך שהותו בישראל בית המשפט שידון בעתירתו.

ניתן היום, כ"ה בתמוז התש"ע (07.07.2010), בפני

באי-כוח הצדדים.