דלגו לתוכן הראשי
בחירות 2026

ישראל בוחרת ביום שלישי, 27 באוקטובר

מארכיון בית המשפטעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק

גסאן אבו ורדה, עו"ד נ' השר לביטחון פנים

פסק הדין בבג"ץ 2447/98 ניתן ביום 1 ביוני 1998.

ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.

לפיכך החלטנו לדחות את העתירה.

התיק נדון לפני הרכב של 3 שופטים, ופסק הדין ניתן ביום 1 ביוני 1998.

בית המשפט
בית המשפט העליון
מקרה
בג"ץ 2447/98
נפתח
1998
ניתן
1 ביוני 1998
משך
3 עמודים

ההרכב

  • שלמה לוין
  • יצחק זמיר
  • דליה דורנר

כך מצטטים את פסק הדין.

בג"ץ 2447/98 גסאן אבו ורדה, עו"ד נ' השר לביטחון פנים (1.6.1998)

הנוסח המלא של פסק הדין.

ב בית המשפט העליון

בג"ץ 2447/98

בפני: כבוד ה משנה לנשיא ש' לוין · כבוד השופט י' זמיר · כבוד השופטת ד' דורנר

העותר: גסאן אבו ורדה, עו"ד

נגד

המשיב: השר לביטחון פנים · עתירה למתן צו על-תנאי

פסק-דין

השופט י' זמיר:

העותר, חבר המועצה של עיריית חיפה, מבקש שבית המשפט "יצווה על הקמת וועדת חקירה לחקירת נסיבות ודרך התנהגות ופעילות כוחות הבטחון, המשטרה ומשמר הגבול באירועים בשכונת הבדווים ליד שפרעם, בערב יום שבת ה4.4.98-".

בעתירה נאמר כי אותו יום הגיעו לשכונת הבדווים שליד שפרעם כוחות גדולים של המשטרה ומשמר הגבול לצורך ביצוע צו פינוי והריסה לבתים שנבנו עשרות שנים קודם לכן, וכי כוחות אלה הפעילו כוח בלתי סביר, בעת ביצוע ההריסה, תוך שימוש בגז מדמיע ובירי על אזרחים, ואף פגעו בעשרות אזרחים. לדעתו של העותר ההתנהגות של המשטרה ומשמר הגבול באותו ארוע ראוי שתיבדק בועדה ניטראלית, כדי למנוע הישנות ארועים כאלה בעתיד.

השר לבטחון פנים התבקש להגיב לעתירה. התגובה מציגה תמונה עובדתית שונה מן התמונה העובדתית המוצגת בעתירה. מן התגובה עולה כי הריסת המבנים בוצעה על פי צו שיפוטי ביום 2.4.98 (ולא ביום 4.4.98) ללא עימות בין אנשי המקום לבין כוח המשטרה. העימות התרחש לאחר יומיים, כאשר כוח משטרה הגיע למקום כדי למנוע בניה חדשה ללא היתר, במקום המבנים שנהרסו. כוח זה נתקל בהתנגדות אלימה של אנשי המקום, ובמסגרת העימות, ותוך נסיון לפזרם, נפגעו חלק מן המתנגדים.

בעקבות הארוע הוגשו שלוש תלונות למחלקה לחקירת שוטרים, שבמשרד המשפטים, ותלונות אלה נמצאות עדיין בבדיקה.

המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל שלושה טעמים מצטברים. ראשית, בגלל הצגה של תשתית עובדתית בלתי ראוייה. שנית, משום שהעותר לא פנה, קודם להגשת העתירה, אל השר לבטחון פנים, כפי שנדרש על פי ההלכה בדבר מיצוי הסעד המינהלי. ושלישית, לגוף העניין, כיוון שהתלונות בגין שימוש בכוח על ידי המשטרה ממילא נחקרות במשרד המשפטים, ואין כל חובה שבדין להקים ועדת חקירה.

אכן, די בטעם האחרון כדי לדחות את העתירה על הסף. קודם כל, שאלה היא לאיזו ועדת חקירה מתכוון העותר. הוא סתם ולא פירש. אם הוא מתכוון לועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, התשכ"ט1968-, הרי הסמכות להקים ועדה כזאת מוקנית לממשלה. העותר לא הגיש את העתירה נגד הממשלה אלא נגד השר לבטחון פנים. הוא אף לא פנה קודם לכן אל הממשלה בבקשה שתקים ועדת חקירה. ונוסף לכך, סמכות הממשלה להקים ועדת חקירה הינה סמכות-רשות, שבית המשפט אינו נוטה להתערב בה, והעותר לא הראה כי בנסיבות המקרה, ובהעדר פנייה מוקדמת אל הממשלה, יש יסוד לחייב הקמתה של ועדה כזאת. ראו בג"ץ 2624/97, 2827, 2830 ידיד רונאל נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם).

אכן, גם השר לבטחון פנים רשאי להקים ועדה לחקירת ארוע שמקובל לקרוא לה ועדת בירור. אולם, כאמור, הארוע שבגינו מבקש העותר שתוקם ועדת חקירה נתון עכשיו בחקירה על ידי המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים. בנסיבות אלה מה טעם בהקמת ועדת בירור מטעם השר לבטחון פנים? ראו בג"ץ 3467/95 יואב שאבי נ' שר המשטרה (לא פורסם).

לפיכך החלטנו לדחות את העתירה.

ניתן היום, ז' בסיון תשנ"ח (1.6.98).

שופטת

חיפוש התיק באתר בית המשפט העליון

בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.

כל פסקי הדין של בית המשפט העליון →

עוד כלים