עודד גולד נ' בית המשפט העליון ואח'

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.העתירה מופנית נגד החלטת בית משפט זה מיום 14.3.2010, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ב-ע"פ 816/10 (השופטת א' פרוקצ'יה). בהחלטה נדחתה בקשת המבקש ואחר, שהורשעו בביצוע עבירות רבות של קבלת דבר במרמה, לעיכוב המשך ביצוע עונש המאסר שהושת עליהם עד להכרעה בערעורם, ואשר הם החלו בביצועו ביום 15.2.2010. על העותר הושת עונש מאסר לריצוי בפועל של שמונה שנים, שנתיים מאסר על-תנאי וקנס בסך מיליון וחצי ש"ח או שנת מאסר תמורתו. בעתירתו מבקש העותר להביא לביטול ההחלטה האמורה.

2.דין העתירה להידחות, משאין העותר מציג עילה למתן הסעד המבוקש. טענות המבקש הועלו, רובן ככולן, כבר בבקשתו לעיכוב ביצוע, ואלו נבחנו באופן מעמיק ומקיף בהחלטת השופטת א' פרוקצ'יה – ונדחו. העותר, המתקשה להשלים עם אותה החלטה, טוען כי ההליך הפלילי התנהל תוך פגיעה בזכויותיו. לטענתו הוא ייצג את עצמו בהליך הפלילי המורכב והמסובך ולא מונה לו סניגור. ברם טענות אלה, חרף אדרתן, אינן אלא השגות ערעוריות רגילות ומכאן שאין בהן כדי לסייע לעותר, כאשר העתירה מופנית נגד החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע של עונש. הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות הניתנות בהליכים פליליים בערכאות שיפוטיות מוסמכות, ועל אחת כמה וכמה שאין הוא משמש ערכאת ביקורת על החלטות בית המשפט העליון בבקשות לעיכוב ביצוע (ראו והשוו, בג"ץ 3481/02 קריב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (6) 869, 873 (2002); השוו: בג"ץ 11341/05 לוי נ' הסניגוריה הציבורית הארצית (לא פורסם, 15.6.2006)).

3.העתירה נדחית איפוא בלא שנדרשה תגובה.

ניתן היום, י"ג בניסן התש"ע (28.3.2010).