עו"ד רונן להב ואח' נ' שר העבודה והרווחה ואח'

פסק-דין

עניינה של העתירה הוא בבקשת העותרים להכרזת הוראה בחוק האזרחים הוותיקים, התש"ן1989-, כתיקונו בהתשנ"ו1996-, כבטלה מחמת היותה לוקה בהפלייה בלתי מוצדקת בין גברים לבין נשים, ולפיכך סותרת את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הבא לבית המשפט בכגון דא מצופה להניח תשתית עובדתית ומשפטית ראויה לביסוס עמדתו; שהרי המדובר בעתירה כבדה להתערבות בית המשפט בתקפותו של חוק ראשי. העותרים שלפנינו, בטיעוניהם בכתב ועל-פה, אכן הראו כי החוק הנדון יוצר הבחנה בין גברים לבין נשים. אך במה שהביאו אין כדי לבסס את טענתם, שהבחנה זו עולה כדי חוסר שוויון במובנו המהותי להבדיל ממובנו הפורמלי גרידא. העותרים טענו כי ההבחנה בין גברים לנשים בחוק הנדון אינה על רקע סוציאלי ובכלל זה אינה מעוגנת במקובל בחברתנו בנושא גיל הפרישה של גברים ושל נשים. לטענה זו, שהיא מעיקרי דברים, לא הניחו העותרים אפילו תשתית עובדתית מינימלית. די בכך, לדעתנו, כדי לפטור אותנו מן הצורך לעסוק ביתר טענותיהם.

העתירה נדחית. העותרים ישלמו למדינה שכר-טרחת עורך-דין בסך 10,000- ש"ח.

ניתן היום, י' בסיון תשנ"ח (4.6.98).