עזאם אבו סרארי נ' שר הפנים

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.העותר, ערבי-ישראלי בן הדת המוסלמית, נישא בשנת 2003 לאזרחית מולדובה. זאת עשו השניים בדרך של הסכם נישואין בכתב, ושלא באמצעות ההליך הדתי בפני בית-הדין השרעי. את ההסכם, שהעתק ממנו לא צורף לעתירה ועל פרטיו אין העותר מוסיף דבר, הגיש הוא – כך מלמד אחד מנספחי העתירה – למשרד הפנים, ובעקבות כך שונה רישומו במרשם האוכלוסין מ רווק ל נשוי.

2.לימים, נותק הקשר בין העותר לבין רעייתו, ועתה מבקש הוא להינשא לאשה אחרת. אך הוא חושש לעשות כן פן יואשם, לאור הרשום במרשם, בעבירה של ריבוי נישואין. פניותיו למשרד הפנים להשבתו של הרישום כבראשונה לא נענו, שכן על-פי הדין היה עליו להציג מסמכים המעידים על גירושיו וזאת לא עשה. ממילא, גם לו הציג מסמכים אלה, לא ניתן היה לשוב ולרושמו כ רווק כי אם, לכל היותר, כ גרוש.

3.על רקע זה הוגשה העתירה שבפנינו, בה מתבקשים אנו להורות למשרד הפנים על עריכתו של הרישום המבוקש. שלא כבעבר, עתה דווקא חפץ העותר לעטות על ענינו את אצטלת הדין הדתי, בטוענו כי מלכתחילה היה הסכם הנישואין בטל-מעיקרו, שכן לכל ידוע כי אין תוקף לנישואי מוסלמים אשר נערכו שעל-פי הדין הדתי.

4.דין העתירה להידחות על הסף, הן מטעם עקרוני והן לגופה. הטעם העקרוני הוא, כי התנערותו של העותר מהסכם שהוא עצמו הגיש לרישום עולה כדי חוסר תום לב, ומקימה היא השתק השולל את זכאותו לסעד מאת בית-משפט זה (ראו והשוו ע"א 513/89 Interlego נ'. Exin-Lines Bros ואח', פ"ד מח(4) 133, 194; ובג"צ 7852/98 ערוצי זהב ואח' נ' שרת התקשורת ואח', פ"ד נג(5) 423, 428). לגופם של דברים, אין דבר המונע מן העותר – ולכל הפחות אין הוא טוען בענין זה דבר בעתירתו – לפעול לשינויו של הרישום בדרכים הקבועות לכך בחוק, כמוסבר בידי נציגי המשיב. פנייה לבית-המשפט הגבוה לצדק לא תוכל לשמש מסלול עוקף לאלו.

על יסוד האמור החלטנו לדחות את העתירה.

ניתן היום, כ"ז באייר התשס"ז (15.05.07).