דוד אטיאס נ' שר המשפטים ואח'

פסק-דין

העותר נמצא אשם בעבירות רצח והחזקת נשק שלא כדין, ונידון למאסר-עולם, וכן לחמש שנות מאסר באורח מצטבר. הוא מרצה את עונשו מאז נעצר בתאריך 20.6.90. בעתירתו ביקש את קציבת עונשו. בתאריך 24.1.02 נקצב עונשו של העותר על-ידי נשיא המדינה, והועמד על 30 שנות מאסר. בכך קיבל העותר את הסעד שביקש. אלא, שהעותר, המייצג את עצמו, טוען כי הופלה לרעה. שכן, ככלל קוצב הנשיא על-פי המלצת שר המשפטים את עונשם של אסירי-עולם ל24- שנות מאסר, או אף פחות מכך.

אף בדיון בפנינו היפנה העותר לאסירים אחרים אשר עונשם הופחת על-ידי הנשיא מעבר להפחתה שזכה לה הוא בעצמו וטען להפליה.

טענות אלה אינן יכולות להתקבל.

לנשיא נתון שיקול-דעת רחב שאף חסין מפני ביקורת שיפוטית. אשר להמלצות שר המשפטים, הרי שהן נעשות על-פי נימוקים אינדיבידואליים בכל מקרה, כך שבדברי העותר אין את התשתית הראייתית המספקת לטענת ההפליה. זאת, ועוד: סעיף 29(א) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א2001-, שהתקבל בתאריך 20.6.01 קובע:

ועדת שחרורים מיוחדת רשאית, לבקשתו של אסיר עולם, להמליץ בפני נשיא המדינה לקצוב את עונשו של האסיר לאחר שחלפו לפחות שבע שנים מהיום שהחל לשאת את מאסרו, ובלבד שהתקופה שתמליץ לקצוב לא תפחת מ30- שנים.

בא-כוח המדינה הצהיר בפנינו, כי הוועדה טרם הוקמה, אך שר המשפטים מנחה את עצמו בהמלצותיו על-פי העקרונות שנקבעו בסעיף 29(א) הנ"ל.

העתירה נדחית איפוא.

ניתן היום, כ"ד בתשרי תשס"ג (30.9.02).