עבד אלהאדי מופיד ואח' נ' שר הפנים

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

ביום 18.5.99 הגיש עותר 1, אזרח ישראלי, בקשה למתן מעמד בישראל לעותרת 2, תושבת האזור, מכוח נישואיהם. ביום 13.2.00 ניתן לעותרת 2 רישיון ישיבה זמני מסוג א/5 שתוקפו עד ליום 12.2.01, והיא אף חתמה על טופס בו נאמר כי תוקפו של הרישיון למשך שנה אחת בלבד. ביום 16.6.03, למעלה משנתיים לאחר פקיעת תוקפו של הרישיון, התייצבו העותרים בלשכת המשיב – שר הפנים – בעפולה, וטענו כי לא ידעו כי יש צורך בחידושו של הרישיון הזמני. בתוך כך, המציאו העותרים חלק מן המסמכים אותם דרש המשיב לשם טיפול בבקשתם למתן מעמד בישראל, אך לא היה באלה די כדי לאשר את הבקשה. בחלוף פרק זמן נוסף, ביום 28.4.04, סורבה בקשת העותרים, והודעה על כך הגיעה לידיהם מספר ימים לאחר מכן.

במסגרת עתירה זו, אשר הוגשה בחודש מרץ 2006, מבקשים העותרים כי תוענק לעותרת 2 אזרחות ישראלית, ולחילופין, כי תושב לידיה תעודת תושבת הארעי א/5 שנלקחה הימנה.

דין העתירה להידחות על הסף, שכן היא לוקה בשיהוי רב. הודעת המשיב בדבר דחיית בקשת העותרים, הועברה לידיהם כשנתיים עובר להגשתה של עתירה זו, ופרק הזמן הממושך שחלף מאז אינו מאפשר בדיקה לגופה של ההחלטה, שניתנה על יסוד הנתונים שעמדו לנגד עיני המשיב אותה עת (בג"ץ 11349/03 מוחמד ואח' נ' משרד הפנים, לא פורסם; בג"ץ 8474/05 קוסאמי נ' משרד הפנים, לא פורסם). אין בכך כדי לשלול את זכותם של העותרים להגיש בקשה חדשה, על יסודה של תשתית עדכנית, אשר תיבחן על ידי המשיב לגופה.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, ד' בטבת תשס"ז (25.12.06).