ראיינא עישה ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

עתירת העותרים היתה כי משרד הפנים ייענה לבקשותיהם לאיחוד משפחות, לאמור, כי יעניק לבני-זוגם מעמד של תושבי-קבע בישראל. ביני-לביני נענה משרד הפנים לכל הבקשות כולן על-פי המדיניות שהוא מחזיק בה והקרוייה "מדיניות השלבים". מדיניות זו הינה מדיניות מדורגת, ובני-הזוג זוכים למעמד של תושבות קבע לאחר מספר שנים, ובלבד שאין מניעה בטחונית או שהמועמד לתושבות לא הסתבך בפלילים. מדיניות זו אושרה על-ידי בית-המשפט כמה-וכמה פעמים (ראו, למשל: בג"ץ 2950/96 - הנא מוסא ו37- אחרים נ' שר הפנים) ואנו לא מצאנו הצדק שלא לקבלה.

בא-כוח העותרים דעתו לא נתקררה מהסדר זה, ובקשתו היא כי עתירות מרשיו תהיינה תלויות ועומדות עד שיזכו בתושבות קבע. פירוש הדברים הוא, כמסתבר, שהעתירה תהיה תלויה ועומדת לפני בית-המשפט כחמש שנים. בקשה זו אין להיעתר לה. לעת הזו קיבלו העותרים את שקיבלו - אין הם טוענים כי זכאים הם לקבל לאלתר זכות לישיבת קבע - ואם ינהגו בהם בעתיד שלא-כהלכה ידענו כולנו כי דלתות בית-המשפט פתוחות לפניהם לרווחה.

אנו מחליטים לדחות את העתירה.

היום, כ"ט באייר תשנ"ח (25.5.98)

שופטשופטש ופטת

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי