קסה מהרטה ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופטת ד' דורנר:

ה ע ותר 1 (להלן: העותר) נכנס לישראל בתאריך 15.6.93 באשרת תייר לתקופה קצרה, ומאז שוהה הוא בארץ שלא כדין. הוא נעצר, שוחרר בערובה והמשיב הורה על גירושו מן הארץ.

לעתירה שבפנינו שני ראשים: ראשית, מבקש העותר להתיר את שהייתו בארץ, וזאת על-יסוד הסכם אירוסין שערך עם העותרת 2, שהיא אזרחית ישראלית. שנית, מבקש הוא כי תוענק לו אזרחות ישראלית ותעודת עולה מכוח חוק השבות, תש"י1950-, בהיותו יהודי מצד אמו. לחלופין מבקש העותר כי תוענק לו אשרת שהייה זמנית על-מנת שיוכל להוכיח את יהדותו.

דין העתירה להידחות על הסף.

אשר לראש הראשון של העתירה, הרי שהסכם אירוסין שלא הבשיל לכלל נישואין איננו מספיק לשם הקניית מעמד לעותר בישראל, ואין בטענה זו משום עילה המחייבת את התערבותו של בית-משפט זה. השוו בג"ץ 1926/99 פיגלוק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

אשר לראשה השני של העתירה, הרי שמתגובת המשיב לעתירה עולה כי לבקשה שהגיש העותר למשיב בעניין זה בשנת 1996, לא צורפו ראיות המספיקות להוכחת הטענה כי הינו יהודי, וכי תשתית ראייתית זו אף לא הונחה בעתירה שבפנינו. עם זאת, נאמר בתגובת המשיב כי הלה מוכן לעכב את גירושו של העותר ב14- ימים, וזאת על-מנת לאפשר לו להגיש למשיב את הראיות המבססות את זכותו על-פי חוק השבות.

בנסיבות אלה, יש לדחות גם את ראשה השני של העתירה, ועל העותר לפעול בהתאם לאמור בתגובת המשיב. אך מובן הוא כי לאחר מיצוי ההליכים כאמור, רשאי העותר לשוב ולפנות לבית-משפט זה במידה וייפגעו זכויותיו בעתיד.

אשר-על-כן, העתירה נדחית. מאליו בטל גם צו הביניים שניתן במסגרתה.

ניתן היום, יז בסיון תשנ"ט (1.6.99).